פליז שמישהו יכנס. אני לא יכולה יותר.

אני כבר תקופה מרגישה בודדה ועצובה ואפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני בוכה. יש לי כל כך הרבה מה לשתף ולספר אבל אין מי שיבין אותי או יקשיב לי רק כשאני מתחלה לבכות אז כולם מנסים "לעזור" ליאבל אני לא צריכה ערה אני צריכה תמיכה ועצה, ומישהו שתמיד יהיה שם בשבילי לא משנה מה. אנשים מצפים ממני ליותר למרות שהם רואים שאני לא יכולה יותר ולא מסוגלת וזה פשוט מרסק אותי. היום נראה לי הייתה הפעם הראשונה שפשוט לא יכולתי להחזיק את הבכי בגרון ופשוט התחלתי לבכות בשיעור ספורט. הביטחון העצמי שלי גם ממש הדרדר, אני לא יכולה פשוט לבוא ולהשתתף בשיחות כמו פעם (פעם גם לא אבל החרחתי את עצמי) והדבר הכי מעצבן זה כשאת רוצה לא לחשוב עליו, לשכוח ממנו אבל לא. הלב לא נותן. הוא גם ככה לא שם עליי ואני יודעת שכלום לא יכול לקרות ביננו כנראה.