אני יודע שאני לא בסדר, זה ככה כבר תקופה. השנתיים האלה לא עשו לי טוב, באף דרך וצורה, ברור פגשתי א.נשים חדשים, וברור היו דברים טובים, אפילו מדהימים. אבל השנתיים האלה לא עשו לי פיזית או נפשית טוב. יש לי התקפי חרדה מאז אמצע שנה שעברה, יש מצב שיש לי דיכאון, התחלתי לפגוע בעצמי (שטכנית זה התחיל בכיתה ד אבל אז זה לא היה פיזית, רק מילולית), התחילו לי מחשבות אובדניות, בכיתי ככ הרבה, השתנתי. הייתי ככ מאושר, ברור שאני עכשיו מבין שאולי זה טוב שהשתניתי, כי אז לא באמת הייתי יפה, אבל אז אהבתי את עצמי, אז החיוך שלי היה אמיתי. עכשיו כל יום זה לקום בבוקר בקושי, לא מצליח לצאת מהמיטה, הולך לבית ספר, סובל שמונה שעות ולפעמים יותר, חוזר הביתה, ממשיך בקושי לאכול, או לפחות בדרכ לא מספיק, להיות בטלפון יותר מידי, לחפש דברים שיסיחו אותי מהכאב ואז פתאום אני רואה שזה 1 בלילה, והולך לישון. סליחה אם חפרתי. תודה אם קראתם:) וכדי שלא ימחקו לי, מה דעתכם?