מישהו חווה כאן דיכאון?איך הצלחתם לצאת ממנו ואיך היית ההתמודדות?

"יצאתי" ממנו לבד, כי אין לי ממש למי לפנות
קשה לי להגיד שבאמת יצאתי ממנו לחלוטין כי זה חוזר לתקופות. זה למה אני ממליץ לכל אחד שיש לו מישהו לבקש ממנו עזרה, תנצלו את זה.

שואל השאלה:
אנונימי,תפנה לפסיכולוג שיעזור לך לצאת מזה,אם כמה שז קשה

היי , אני בדיוק בתהליך יציאה מגל כזה , וגם לפני שנתיים - שלוש חוויתי , הצלחתי רק בעזרת הסובבים אותי המשפחה , הפסיכולוג הצעד הראשון הוא באמת לספר ולשתף

אני קטין אחי. אני לא יכול לעשות כלום לבד ואין לי את האומץ לדבר עם ההורים שלי על זה

אני.
זה היה קשה, עדיין קשה לפעמים, אבל אני הצלחתי לצאת מרובו, ואני במקום אחר היום. התמודדות הייתה מאוד קשה, במיוחד כשפגעתי בעצמי כדי להעביר את הכאב הנפשי, אבל בסופו של דבר, עם ובזכות הפסיכולוגית שלי, הפסיכיאטר, ועם אמא שלי אני הצלחתי להתגבר, אני הצלחתי לצאת מהמקום המסריח הזה.
נתנו לי טיפים לעתיד למקרה שזה יחזור, והדבר הזה שעברתי באמת נתן לי תקווה - הכל אפשרי. הכל.
וחשוב לי להבהיר ש"בדיוק כמו שאני" שכתב מעליי צודק בהחלט. הצעד הראשון הוא לשתף, והוא אולי בין השלבים הכי קשים שהיו לי ואולי אפילו גם לכם, אבל זה כלכך שווה את זה. כלכך.

אני
ולא יצאתי ממנו וכנראה שגם לא אצא ממנו בזמן הקרוב. ):

שואל השאלה:
מקווה לכל מי שעדיין עובר את זה שהוא יצליח לעבור את זה,דיכאון זה דבר נוראי

^ זה באמת דבר ארור, בקושי אפשר לתאר אותו. זה פשוט דבר שמכה אותך שוב ושוב עד שאין לך כוחות להמשיך, זה מוציא ממך צדדים שלא חשבת שיש בך, זה מתיש אותך וגורם לך לאבד כל תקווה, ואני פשוט מתפללת שכל אחד שנתקל במצב כזה יצא ממנו כמה שיותר מהר ולא יתן לדיכאון לנצח אותו, כי עם כמה שזה נראה בלתי אפשרי עכשיו, אני מבטיחה לכולכם שאתם תצליחו אם רק לא תוותרו

אני נכנסתי בקורונה ובתחילת שנה כשחזרו לשגרה מלאה הצלחתי לצאת ב"ה

אני
פסיכולוגים (הרבה) וכדורים
עדיין לא יצאתי מזה