מה סוד ההצלחה לצאת מדיכאון?

להיות עם חברים לדבר יותר עם אנשים על מה שעובר עלייך ולא לשמור את זה

טיפול פסיכולוגי ואיזון תרופתי.

אין

לעזוב את הפלאפון
למצוא חיים
אני רצינית
עריכה:
פלוסים, נחמד

חברים.
רק חברים יוציאו אותך מזה
תאמין לי

שואל השאלה:
אנונימית
את צודקת רק שקשה למצוא את הדרך ואת הכוחות

זה ממש קל להגיד לצאת מהטלפון ודברים כאלה,זה לא עוזר וגם לא תרופות זה מכניס לעוד יותר דיכאון והתקפים.
ממליצה לך ללכת לפסיכיאטר או פסיכולוג לפרוק לו,לדבר איתו.

להיות מודע למה יש לך דיכאון
לשנות את דרכיך בהדרגה
למצוא אנשים להזדהות ולהיות איתם
ולהיות עם פסיכולוג כל הזמן הזה

(דיברתי על דיכאון לא קליני)

בבת אחת זה קשה
אחר כך זה נהיה קל יותר כי את נזכרת בעולם האמיתי
צריך פשוט להתחיל
תכווני לך שעון מעורר בטלפון ואז תחשבי על תחביב ותעשי אותו

להעסיק את עצמך ולנסות לחשוב כמה שיותר חיובי

שואל השאלה:
מה עם דיכאון קליני איך יוצאים?

קולה זירו ומונסטר זה כמו סמים אחי, אתה מקבל פרץ אנרגיה מטורף ואתה בהיי :)

אנשים שאתה אוהב ואנשים שחשובים לך, תהיה איתם ותהנה איתם

זה הכל

אה וגם תראה נארוטו זה עוזר

אל תיקח פסיכולוג וציפרלקס. אתה מרגיש ככה כי אתה לא ממש את הפוטנציאל שלך אתה לא מגשים את עצמך אתה צריך להוכיר תודה על הרבה מאוד דברים שיש לך בחיים אתה צריך לשאול את עצמך מה באמת חסר לך שאתה בדיכאון?
מה אתה רוצה?
אתה צריך לקום כל בוקר ולהגיד תודה שיש לך כסף ואינטרנט ואת היכולת לראות כי יש אנשים שאין להם את כל הדברים האלה, אתה צריך לאהוב את עצמך ולהסתכל במראה ולהגיד אתה תותח! אתה מלך! בשביל לא להגיע למצב שאתה בחרדות וחושב הרבה אתה צריך להיות בעשייה ואז לא יהיה לך זמן לחשוב על זה.
אתה צריך להיות בחברת אנשים טובים ובסביבה טובה ותומכת שתעזור לך להגיע להישגים ושלא ידרדרו אותך לדברים שיסיטו אותך מהדרך שלך.
ולעולם אל תרחם על עצמך ככה אתה תשקע בדיכאון עוד ועוד ויהיה לך קשה לצאת מהדיכאון. תמיד תצא מהבית ותראה אנשים תצא מאזור הנוחות שלך ותצליח בכל מה שתעמוד בו. בשביל לצאת באמת מהדיכאון אתה צריך להרגיש שאתה משפיע על אנשים שאתה עושה משהו משמעותי, אתה צריך תמיד להישאר באנרגיה גבוהה, אתה כן צריך לישון ולנוח אבל תמיד לשמור על חיוביות ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. מקווה שתצליח לצאת מהדיכאון סומך עליך ;)

להמשיך בחיים והזמן אמור לעשות את שלו... למצוא דברים חדשים לעסוק בהם גם עם זה בהתחלה בלי רגש

טיפול פסיכולוגי לא בהכרח עוזר, לי לפחות לא עזר.
אני יכולה לספר איך אני התגברתי עליו... אבל יש לציין שדיכאון זה דבר שבא והולך, הוא לא הולך לנצח לצערי.
מה שעזר לי הוא ששיניתי גישה, אני הייתי ילדה שמתבודדת, שנים הייתי מתבודדת, אני והגיטרה שלי שסחבתי לכל חור. התחלתי להפגש עם בני דודים שלי בתור התחלה, כדי שיהיה לי חברת אנשים, ואז התחלתי להפגש עם ילדים מהכיתה שלי, הייתי בהמון חברת אנשים, הכרתי חברים מהאינסטגרם... התחלתי למצוא את עצמי, את הסטייל שלי, את החלום שלי, התחלתי להתעסק בדברים שאני רוצה (משחק ושירה) אני יכולה להגיד שהדיכאון שלי גרם לי להבין מי אני, דיכאון זה לא תקופה שהולכת, זה משהו שמלווה אותך תמיד, אבל זה כן בא בתקופות מסויימות כדי לבנות אותך מחדש לאדם חזק יותר.
ובעיקר ספורט זה מה שעזר לי, ספורט עוזר כל כך מכל הבחינות.

למצוא את הסיבה למה אתה בדיכדוך ולטפל בה
למצוא תחביבים ותעסוקה

לראות אנשים הם חיים יותר נוראיים ממך ולצחוק כן אני יודעת אני בן אדם נוראי

לשמוע מוזיקה שמחה שעושה וויב כיפי
לחשוב חיובי
להתאמן

זה מה שעזר לי

משקה מונסטר מרענן .

אין אני מאובחנת בדיכאון כבר 3 שנים לא ידוע איך לצאת

שואל השאלה:
הבעיה שלי שאני חושב ייותר מדי מרוב הרבה זמן פנוי כל הזמן צריך להכריח את עצמי בכוח לתפקד כמו בנאדם נורמלי

להיפגש עם חברים ולשתף את זה עם אנשים שקרובים אליך, אני עברתי את זה בתחילת הקורונה וזה מאוד עזר לי

בתור אחת שמאובחנת בדיכאון הרבה שנים ולא נמצאת כמעט בטלפון, זה שונה אצל כל אחד, אני רצינית.
אני לא "יצאתי" מזה ואני לא חושבת שזה יקרה אף פעם אבל להיות בדיכאון (לפחות אני) זה לא לבכות ולהתמרמר על החיים, כי אני לא נראה לי בכיתי אי פעם ואם כן- זה היה מספר או סרט או סדרה, לא על דברים מציאותיים..
אבל אתה צריך למצוא את מה שעוזר לך ביום יום ולהמשיך להיאחז בו, ככה זה יעסור לאט לאט, זה לא קורה ביום יומיים (:



*אף פעם לא התמדתי בפסיכולוג ואף פעם לא השתמשתי בתרופות, אצלי הדיכאון מומר לעצבים כי יש לי בעיות עצבים

להיות כמה שפחות עם אנשים שעושים לך רע, ולהבין שההחלמה היא לא בקו ישר, יש הרבה ups n downs ולשמוע ולראות כמה שפחות סרטים ושירים מדכאים הי זה רק מחריף את זה, עם כמה שזה קשה. ולהפסיק להכיל שנאה וכאב בלב שלך.

הינה קטע שכתבתי שאולי יעזור להבין על מה אני מדברת


אני לא בוכה
רק יוצא ממני הכעס שנמצא בתוכך
מתערבל
מתוודא ונכנס לתוכי ויוצא לי מהעיינים
כדי שתראה שנוצר נזק
הנזק הכי גדול נמצא בתוכך עכשיו
והוא מחכה להתנפץ
הדמעות האמיתיות שלי לא עצובות
הן עשויות מתנודות רגשיות, חיוביות.
שאני מרגישה כשיש משהו אמיתי באמת שמצליח להיכנס לי ללב וליצור רצון אמיתי
כשאני בוכה כשאני עצובה זה לא כאב שנמצא בתוכי
זה כאב שנכנס לתוכי, פולש לי לתוך הגוף מערער אותו ויוצא
הדמעות שלי עשויות מרסיסים של אור
של אמת
של חיים
כשאתה חושב שאתה מצליח לגרום לי לבכות אתה זה שנפגע
אז אני מקווה בשבילך שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אבכה
כי מי שמחזיק שנאה בלב שלו עוד ימות ממנה
מי שנותן לכאב להשתלט לו על התודעה כבר לא יוכל לראות את החמלה
מי שמחזיק שנאה בלב שלו בסוף יטבע בה, לא יבין יותר מה הוא עושה ויטבע בתוך המעשים שלו. לא יבין יותר מה הוא רוצה ויאבד כל מה שחשוב לו.
לי אין שנאה בלב כי הבנתי מה חשוב לי באמת, ומה עוזר לי, ומה משמח אותי. ועכשיו הם מרגישים בחילה כשהם נזכרים בכל הרע שהם איחלו לי.
לפחות אני יכולה להתרכז ברע
מי שמחזיק שנאה בלב עוד יתחרפן בניסיון להשתלט עליה
והיא תטפס לו למוח
ולידיים והוא כבר לא יוכל לשלוט במעשים שלו
וגם השנאה
גם היא תוצאה של כאב
וכאב הוא תוצאה של טעויות, של בורות
ובורות היא תוצאה של חוסר הבנה, חוסר שאלה
וטעויות הן תוצאה של אנושיות.
של אי שלמות שבכולנו יש
אז הכאב לא נורא פתאום כמו שהוא נראה
אל תיתן לעצמך להשתלט על עצמך.
כולנו אותם אנושיים שעושים טעויות. ואחת מהן היא ליצור שנאה.
אבל יש זמן לעצור אותה
תמיד יש זמן
כשאתה מבין שהחא רק שקר
שהוא תוצאה של בורות כאב חוסר שאלה ואחריות על המעשים וגם שנאה.
ובטבע
כאב וכעס הם גם תוצאה של הורמונים
אנחנו רק צריכים ללמוד להשתלט עליהם
להיות חכמים מספיק להבין את כל הכאב שספגנו שאנחנו לא רוצים להעביר לאחרים
ואולי גם אני לא הייתי מבינה את זה
אם לא היינו מבינים כולנו ביחד ששנאה זה רע. ושלשנוא פוגע בכולנו אחד אחד. אז במקום לתת מהכאב שלנו בואו ניתן מהחכמה הזו.

שואל השאלה:
תודה רבה לכל מי שענה בשאלות, אני נוטה לא לחלק פרחים כי זה מיותר אבל כן מעריך תשובות

כדורים וחודש המתנה

הדברים שסיימו לי את הדיכאון לגמרי:
1)להיאחז בתקווה/ מטרה מסויימת
2)להיצמד לדברים שאתה אוהב/ תחביבים מסוימים שיעסיקו אותך
3)להיות בטוח/מודע למי שאתה ובסביבה שאתה נמצא בה (לאבד ולמצוא אותך מחדש:)
4) אל תיתן לעצמך לשקוע בדברים, תעיר את עצמך

כושר והרבה כושר מאז שהתחלתי להתאמן הבנתי גם שזאת התרופה שלי ממחשבות אתה לא חושב על כלום

ים גלישה סקייטבורד כדורסל לשכוח מהכל

ללכת לטיפול פסיכולוגי זה ממש עוזר לפרוק את מה שאתה מרגיש וגם הפסיכולוג אומר לך מה כדאי לך לעשות ואיך לפעול. תאמין לי זה אש לך על זה

להנות כמה שיותר, לשתף אולי אפילו איש מקצוע או משפחה או מישהו קרוב שאת\ה סומכת עליו, ולהיות כל היום בעשייה כדי לא לחשוב מחשבות רעות

למצוא אהבה (סתם לא יודעת אבל זה נשמע לי הגיוני)

כדורים מניסיון

תראה בנטפליקס את הסרט הסוד

בהתחלה ציפרלקס אני בכללי לא בעד אבל שמעתי שזה עוזר לפחות כמה חודשים
בנוסף ספורט קבוע
יציאה לשמש כמעט כל יום
ושינה טובה

מצטרפת לשאלה

לספר להורים. הם יעזרו לקבל את הטיפול המתאים
באמת להאמין שתצא מזה
להכיר בעובדה שצריך לקבל עזרה, ולא להתנגד לה
לדבר על זה עם פסיכולוג.ית
לא להסגר בחדר, לצאת לסיבוב בחוץ, לנשום אוויר
לא להיות כל היום בטלפון, לעשות דברים נחמדים אחרים

אני קלינית, תקועה עם זה לנצח..
אני יודעת שיש דרכים להקל על זה אבל אני אף פעם לא הגעתי למצב של שחרור משמעותי מהכאב והאבל הזה. באמת שאני לא יודעת, ובכנות, אין לי הרבה תקווה..
אתה חי, אתה סובל, אתה משתפר ולומד לחיות, אתה מקים משפחה וחיים ואז אתה מת ומשאיר את אהובייך לבד, בצער, אבל וגעגוע..קשה למצוא משמעות..
ניסיתי טיפול פסיכולוגי ל5 שנים, מגוון תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, מרשמים הומיאופתיים, ספורט, יוגה, מדיטציה ועוד המון טיפולים..עוד לא מצאתי את האחד המתאים

בהכי פשוט? למצוא משהו אחד שמשמח אותך, גם אם הוא הכי קטן בעולם
זה יכול להיות בן אדם מסויים, טבע, מקצוע מסויים מהבית ספר, כתיבה...

ללכת לפסיכיאטר

להצליח

יכול להיות פסיכולוג, כי צריך עזרה מקצועית, חלק מזה צריך להיות השיתוף ורצון שלך לשתף פעולה ולעזור לעצמך, ודברים קטנים שיכולים לעזור , תחביבים,משפחה, חברים, כושר, וגם שצריך למצוא את הדרך שלך לעבור את זה. וכול מי שעובר את זה לא לוותר, עד כמה שזה נשמע קל אבל קשה, חשוב לא לוותר, יום אחד זה ישתנה לטובה, לוקח לזה ממש כמה זמן אבל זה יכול להשתנות, זו שהיא אמרה שהיא מחפשת, המשיכי לנסות לחפש טיפול שמתאים לך את לא תהיי תקועה עם זה לנצח. מה עם נלפ ושאר טיפולים? חפשי טיפולים חדשים , יש גם טיפול עם חיות, כלבים וחתולים או סוסים או אומנות או משחק , או משה כזה, מאמינה בך

לא הבנתי למה עשיתם לשניה שאמרה טיפול פסיכולוגי ותרופות מינוסים....
דיכאון זה דבר שמאבחנים ולהתנתק מהטלפון או להשיג חברים לא עוזר לצאת מדיכאון
אני בדיכאון (מאובחן) ואני לוקחת תרופות וטיפול פסיכולוגי וזה עוזר

גם אני לא יודעת למה עשו לה מינוסים כי אמרה פסיכולוג וטיפול עם תרופות, כנראה היו כאלה שזה לא עזר להם בדיוק