איך להסביר להורים שלי שאני לא מגזימה בתגובות הרגשיות שלי בכוונה?

מניסיון, ההורים שלך, או אנשים אחרים בחיים שלך שהם לא את - לא תמיד יבינו את זה כמוך.
לך יש את הרגישות שלך, שהיא גם הכוח שלך.
כל מה שאת יכולה לעשות, זה ללמוד לווסת את הרגשות שלך. וזה לא אומר להעלים אותם, אלא לקדם אותם למקום שיותר יעזור לך להתמודד.
לווסת זה להעביר אותם לstate of mind אחר שכזה.
את בן אדם רגיש, וההורים שלך צריכים לקבל את זה.
ותפקידך, זה לקחת את הרגשות שלך, ולווסת אותם למקום שיעשה לך יותר טוב.
כלומר, פחות להילחץ, פחות לבכות, אלא יותר לקחת לתשומת ליבך איפה את צריכה לעצור ולאן את צריכה לקחת את הרגש שמתחולל אצלך באותו רגע.

שואל השאלה:
אבל אגוז לוז, אני לא יודעת איך לעשות את זה. אני בעצמי לא יודעת איך לווסת את הרגשות שלי.
דרך אגב הם עוברים בשניות. נגיד אתמול היה משהו שבכיתי בגללו וההורים שלי כמובן התעצבנו עליי שאני מגיבה בכזו "קיצוניות." (למרות שבאמת הרגשתי מוצפת). ואבא שלי ממש התעצבן עליי ואחרי זה גם אמרו לי דברים כמו:
"מה תעשי כשאני אמות?" כאילו מה, גם ככה אני מרגישה רע, אז למה להוסיף לי עוד מחשבות מלחיצות?
או שמשווים את השטויות שלי לדברים רציניים יותר כמו "מה יקרה אם יגנבו לך את האוטו?" כן, אני יודעת שזה יותר גרוע, אבל כשאני בסערת רגשות המוח שלי לא פנוי לחשוב באופן רציונלי וכאילו את הדבר הכי חשוב הם לא יעשו. הם לא ינסו להרגיע אותי או משהו? אני יודעת שאני בת עשרים שלוש אבל מה אני אמורה לעשות? אולי אני סתם תינוקת מגודלת ומפונקת, אבל באמת קשה לי. אני לא עושה עניין מכל דבר בכוונה. אני באמת סובלת. זה סיוט. הם גורמים לי להרגיש אשמה כשהם כועסים, אני שונאת לאכזב אנשים. קצת נסחפתי, אבל בכל מקרה, אחרי כמה דקות קצת נרגעתי באופן טבעי ואפילו הפכתי להיות די שמחה.
אבל בכל מקרה, הלוואי שהם היו יכולים להבין שאני צריכה משהו שירגיע אותי? לא יודעת, משהו כמו, להחזיק לי את היד.

וואו שמעי שאני קוראת את זה ואני משזה מזדהה
אני ככה גם
מאז שאני קטנה
אבא שלי מתחרפן מזה שאני רגישה
הוא מדבר קצת דברים קשים ממש קצת אני ישר בוכה וזה כאילו צרחו עלי
והוא לא יודע איך לאכול את זה

קודם כל תביני שזאת מי שאת אני נעזרתי במישהי מקצועית והיא הסבירה לי שיש אנשים כאלה שהם רגישים יותר מאנשים אחרים וזה יכול לבוא גם בדברים טובים לא רק בסיטואציות קשות
זה יכול להתבטא בזה שאת יותר עוזרת ואכפתיות מאנשים אחרים
אז תביני שיש לזה צדדים טובים וצדדים פחות נעימים אבל זאת החבילה שלך ותדעי להשלים איתה
אני כן הצלחתי לעבוד על עצמי קצת אני לר בוכה כמו פעם (אני לא יודעת אם אני גאה בזה או לא את האמת ) אבל אני כן מבטאת את עצמי היום בצורה יותר נכונה למרות שהקריזות עוד נשארו לי
וזה יכול לבוא גם בפרץ של אנרגיה טובה ואני שמחה וקורנות מאושר כן
כאילו המצבים הרגשיים מאוד חדים כאלה לא יודעת להסביר

תסבירי להם שהתגובות שלך זה לא בשליטתך