כתבתי משהו, אשמח לביקורת כנה.

לפעמים אני תוהה,
אם אותי כבר שכחת,
איך היינו חברות,
ואז תיבת פנדורה פתחת.

מעולם לא אשכח,
איך נופפת לי אז בפארק,
איך הגבתי בגסות,
והמשכת הלאה למרחק.

אבל איך אוכל לדעת,
מי אני באמת?
מעולם לא התאהבתי,
ואני כבר בכיתה ט.

כשאלוהים ברא את המין,
למה לא ברא שלושה סוגים?
הזכר, הנקבה,
ואלו שאינם משתייכים.

ואם זה באמת נכון,
אם אני אוהבת אותה,
ליבי יתפוצץ כבלון,
לא אוכל להתמודד עם הדחייה.

הרי כבר יש לה חבר,
אז למה זה שווה?
אולי עדיף להסתייג מרגשותיי
או אולי להניח ללב, שיתאדה.

ובלילה החלומות,
משום מקום מופיעים,
רק בגללך הנחירות,
רק עלייך הסיוטים.