זה אולי טיפה חופר ולא מעניין מישהו , אבל תיקראו..

בחופש הגדול עברתי למקום חדש בגלל משהו שקרה ואני לא מצליחה להתחבר פה לילדים וזה לא ככ מפריע לי , אבל היועצת והמחנכת מעוותות את המציאות וכל הזמן אומרות שיש לי מלא חברים ואני מוקפת בילדים וזה מה זה לא נכון כי אף אחד פה לא שם עליי. כולם אטומים ומרגיש לי שהם מסתכלים עליי כמו חייזר ומגעילים אליי . אומרים לי משהו רק כשהם צריכים , נגיד שאני אחליף איתם מקום כדי שהם ישבו ליד חברים שלהם ולא מעבר .
כל הזמן הן מספרות שאני משתתפת בשיעורים, מעתיקה מהלוח ושאני חלק מהכיתה . לא זכור לי מתי השתתפתי ושבכלל פתחתי מחברת אז למה סתם להגיד ולכתוב לאמא שלי שאני ממש משתפרת .
כל הזמן אומרות לי שאני צריכה להיות יותר חלק , ואני מנסה .
אני הולכת לבית ספר וסובלת כי אני לבד ולא כיף לי , אז אני מעדיפה כבר להבריז ולא ללכת .
ולפני כמה ימים הייתי בשיחה אצל היועצת והיא דיברה על זה שאני לא נפגשת ועושה משהו אחר הצהריים , ואמרה שזה לא לגיטימי ושילדה בגילי צריכה להיפגש ולצאת אחר"צ , ושאלה מה צריך לעשות כדי שאני אצא מהבית אז צעקתי עליה שצריך חברים , כי היא ממש עיצבנה אותי, באיזה קטע היא אומרת את זה ומה נראה לה שכיף לי להיות לבד ולהירקב בבית ? למה לזרוע מלח על הפצעים , וחוץ מזה מה זה עיניינה מה אני עושה אחר"צ . מבינה שהיא אולי דואגת אבל זה כבר מעצבן . כל בוקר היא שולחת הודעה ובודקת שהגעתי לבית ספר . והיא מדברת עם הרווחה בשבילי . היא לא מבינה שזה לא עוזר . היא חושבת שהיא מבינה אותי ויודעת הכל אבל עושה לי רע שהיא מדברת בשבילי , ועוד עם הרווחה ? אומרת להם שאני לא מגיעה באופן קבוע אחרי שבוע שבאתי בכל הימים .
אני אומרת לה משהו והיא רצה לספר . איך שהוא היא הבינה שאני רוצה לסיים בשעה מסוימת וכל הזמן חופרת לי על זה . סיפרתי לה ששנה שעברה רצו להעביר אותי למב"ר ומאז היא לא מפסיקה לטחון את הנושא . לא התכוונתי שאני רוצה לעבור למבר ואני אומרת לה והיא לא מבינה . ואפילו סיפרה את זה לקצינת מבחן. כל הזמן יושבת לי על הראש . אני באמת מבינה שזה מדאגה ושהיא רוצה לעזור . אבל היא לא מבינה שזה שהיא יושבת לי על הראש עושה את זה יותר גרוע . היא פשוט צריכה לשחרר , כי היא באמת לא מבינה מה אני עוברת , אף אחד לא מבין אז לפחות שלא יפריעו לי ויעבירו עליי כל הזמן ביקורות כי זה עושה לי רע .
מה אני צריכה לעשות ?