אני מבית דתי והפסקתי להאמין ומאז קצת קשה לי להסתדר עם ההורים... איך שורדים את זה?

תרמזי להורים שלך לאט לאט זה עבד לחברה שלי פשוט תראי להם שאת לא מתעניינת לזה ואם הם ישאלו תנסי להסביר להם הכי יפה ומכבד שאפשר ותסבירי להם שאת מכבדת אותם ורוצה שיכבדו אותך, את הבת שלהם הם יתמכו בך אני בטוחה מקסימום תבואי לגור אצלי חס וחלילה

לשאול את עצמך ממה נובע הקושי, מחוסר הסכמה, חוסר קבלה שעלולה להיות להם וכו.
ולאחר מכן לזכור שזה בסדר שאתם לא מסכימים על אותו דבר, זה נורמלי שהילדים בוחרים בדרך אחרת, והורים אמורים לאהוב את הילד שלהם גם אם לא מסכימים עם הדרך שלו.
ובכללי לשאול את עצמך מה היה יכול לשפר את המצב שלך כשאת איתם בבית, איך המערכת יחסים בניכם היתה יכולה להיות יותר טובה ומכילה.

את יכולה להתחיל ללמוד אמונה זה יחזק אותך

לדוגמא יש ספר היי הרב של הרב יוני לביא
תוכלי לפנות אליו אנונימית בוואצאפ ולשאול, הוא לא שופטני

שואל השאלה:
^
אני לא אחזור להאמין אי פעם
כבר עברו 3 שנים
ואני ממש לא רוצה לחנך את הילדים שלי לדת
חוץ מזה אני גם מעדיפה שהם לא יחשבו שהאימהות שלהן "חולות" אז
תודה רבה

אם את לא אוהבת את הדת כנראה שאת לא באמת מכירה אותה:)
(התשובה של אני דתיה לא תקף כי לא כל דתי באמת דתי)

דבר שני אנשים האמינו אחרי עשרות שנים אז 3 זה לא הכי...

דבר שלישי כדאי להשוות ילך דתי לחילונים ולחשוב איך את רוצה את שלך...

ולמה שנאמר תהיה ''חולה''?

אני מכיר את הדת טוב מאוד
ואתה?
(אני יודע שאתה דתלש זה לא סותר)

^^לומד

^מעניין שדיברת נגדי ולא אמרת מה הטעות במה שאמרתי, מוזמנת לומר

שואל השאלה:
אני נמשכת לבנות לכן הזכרתי את זה
אני לא חושבת שאנשים שנמשכים לאותו מין הם חולים
ואני בחיים לא אגיד דבר כזה לילדים שלי
רוב יחסית גדול מהציבור הדתי חושב ככה ויש על זה איסורים (יותר לזכרים אבל עדיין גם בין נשים זה לא נחשב מעשה מותר)

הדת לא אומרת שהם חולים אלא שזה אסור

שואל השאלה:
אסור=טיפולים כדי לשנות את זה "לרפא" את זה ומה מרפאים? מחלה = רוב האנשים קוראים לאנשים מהקהילה חולים
אגב הפסקתי להאמין לפני שקבלתי את עצמי ואת המשיכה שלי
אז אגב לא הפסקתי להאמין מהסיבה הזאת
הבנתי שהרבה דברים שהיו הבסיס להרבה תשובות לשאלות שלי
פשוט לא נכונים

שואל השאלה:
גם לי ממש קשה לשמוע שלוקחים רגש כל כך עמוק ונותנים לו שם כל כך שטחי ושלילי

1 לא כתוב בהלכה שצריך ללכת לטיפולים המרה.
2 את יכולה לחפש את האמת במקום להתכחש להכל מפחד שאולי זה נכון

3 לתגובה השניה - כל הרעיון שבה את רואה יחסי מין בתור מושא הנאה נקרא פריצות

נסי להיות חכמה ולא צודקת
גם אני באותה סיטואציה בדיוק בעבר
במשפחה לא להתנגח ולא לחפש את הדווקא
בבית ספר ובחיים תעשי מה שבא לך
עם הזמן תגיעי לגיל שיכבדו את הדעה ואת הדרך שלך ודברים הסתדרו מעצמם
בהצלחה רבה

בת כמה את?

compass, אתה חי בבועה מצחיקה.
שואלת השאלה כותבת כי היא לא מאמינה ולכן חווה קשיים, ואתה בתשובה מציע לה לחזור להאמין. וכי מדוע אתה אינך חוזר בשאלה? הרי תוכל לנחול חיים קלים יותר... אמונה היא לא דבר שאני מארגנים לנוחיותנו.
טענת כי היא אינה אוהבת את הדת כיון שהיא אינה מכירה אותה, ושההיכרות שלך היא מלימוד, וכי במה נדע שהלימוד שלך עדיך משל דתל"ש? היהדות היא אינה דבר שניתן להוכיח באופן רציונאלי.

אל שואלת השאלה: אני אמנם דוסית אמיתית, אך האדם האהוב עליי - אחי הבוגר - עבר חוויה דומה. הוא סיפר לי שבאותה תקופה חי על השתק, וניסה להמנע כמה יותר מאינטראקציה עם הורינו. אני זוכרת שהיה מתבודד בחדר, זוכרת שהיה מספר להוריי כי הוא הולך למעיין בזמן שנסע לים בתל-אביב.
בחופש שבין ט' לי' הוא הודה בפני הוריי כי הוא אתאיסט רך, אף שחזר בשאלה כבר בח'. ההודאה לא שיפרה את יחסיו עם הורינו, והם אף החמירו את ההגבלות, אך הוא אמר שההקלה הייתה שווה זאת.
המון בהצלחה, את נשמעת מהממת.

^שש, שלא יוודע שאני מתרועעת עם פסול לעדות... ושמא תאמר על אחי? והרי מקרבה הוא נפסל כבר ועל כרחך אינו במאמרי.

תאוצנטרית
1 כשלא יהיה לה בעיה באמונה לא תהיה בעיה עם המשפחה
2 אני לא חוזר בשאלה, כי אני יודע את האמת
3 מצוות קשות פי אלף מלהגרר אחרי תאוות
4 עובדה שאני דתי ןבחרתי להישאר כזה, והוא בחר לברוח מהדת. מכיוון שאלוקים זה שייסד את הדת והוא הטוב המוחלט ואין טעם להתרחק ממנו - משמע שמי שהתרחק לא מבין את הדת נכון

1. על טענה זו כבר עניתי.
2. נו ניחא, אתה חושב שאתה יודע את האמת, גם היא חושבת כך, אין דרך להכריע ביניכם.
3. בדיוק כך כתבתי... אנא קרא שוב את טענתי.
4. עובדה שאתה דתי- מדויק. האם הוא בחר "לברוח" מהדת? הראייה שלך באמת צרה כל כך? אם מפסיקים להאמין אין טעם להישאר. "אלוהים הוא הטוב המוחלט..."- שוב, אלו מחשבותיך שלך בלבד, מלבד אמונתי האישית איני רואה סיבה להעדיף את דעתך על פני רעותה.

2 בוודאי שיש דרך, חוקרים
3 ולרוב הדבר הקל לא בהכרח הנכון
4 יש אפשרות ראיה ברורה
לאדם יש אינטרס לא להאמין
הוא יכול לעשות כל תועבה שירצה
ולכן הוא יותר מוטה לצד הזה ואם יבחר ככה הוא משוחד וזה לא אומר כלום
אדם שמאמין אף על פי שקשה, מוכח מזה שהוא בחר בדרך הנכונה ותא במה שיותר קל לו, ושהוא לא משוחד

שואל השאלה:
compass
תהיה בטוח שצ'יזבורגר או לא לשמור שבת
הרבה פחות שווים ממצב בו יש לך מישהו שאתה יכול לפנות אליו תמיד
ושכל האשמות לא נופלות עליך להכל יש סיבה ותוכנית גדולה יותר
אז אתה ממש לא מסתכל על דברים בצורה הנכונה לכל דבר יש כמה צדדים
ובמקרה הזה הצד ה"שווה" זה הצד של האמונה
אבל אני יודעת שזה לא נכון אז לא אבזבז על זה את הזמן שלי

^^2. אין דרך להגיע לאמונה ללא אמונה מראש, כשם שאין דרך לברוא אתיקה מאין. אם יש לך כזו, אשמח שתרשום (בקצרה, די שתרשום את שם הטיעון).
3. טיעון מעולה, אם כך ארוץ בכל יום חצי מרתון, זה ודאי קשה יותר.
4. גם אם לאדם ישנו אינטרס לבחור צד, אין זה אומר שהוא ייבחר בו משיקול מוטה (ואראה בהמשך שגם הדתיים מוטים), וברור גם הכשל הלוגי שבדבריך.
לטענתך השנייה: תחילה נבהיר כי טענתך לא תיתכן לוגית, שכן אדם אחד בוחר בכת השטן שני באסלאם ושלישי ביהדות, ועל אף ששלושתם בחירות קשות, לא ייתכן ששלושתם נכונות. כך שעצם האימפלקציה "אם האדם בחר בחירה קשה הרי שבחר נכון" נופלת.
שנית, ניתוח פסיכולוגי פשוט של מאמינים מראה כי על אף שהאמונה לכאורה קשה יותר לאדם, ישנם אינטרסים ברורים להאמין. אותם אינטרסים נעים מדיסוננס קוגניטיבי ועד לרצון להכרה, או אפילו הרצון לגבולות. אם טענת ש"חקרת" ראוי שתדע יותר.

מה הסיבה שקשה לך איתם? (כי הם לא מקבלים/ לא יקבלו את זה שאת נמשכת לבנות? בגלל דעות מסוימות שהם מחזיקים? בגלל שהם לא יסתדרו איתך אם תגלי להם שאת לא מאמינה? כפייה מסוימת? זה תלוי לדעתי)

^אני מסכימה, אך כוונתי הייתה להניח את המושכלות הראשונים כידועים בדיון הנ"ל. שכן אדם הסובר שישנם אנשי לטאה והוא נפוליאון המושיע יישלח לבית משוגעים, לכן אני רואה בדקדוק הספקני מיותר ומתחכם כאן.
ובכל מקרה, הרי שלדידך עמדתי רק נהפכת תקיפה יותר.

הורים בדרך כלל לא מכריחים אותך להשאר דתייה אבל הם כן ינסו לתקן אותך לפי ראות עיינם