מה דעתכם על ה"שיר" הקצר שכתבתי? (בבקשה תיכנסו)

לפרוטוקול אני יודעת שזה לא הכי מושקע ואפילו נשמע קצת ציני, אבל מה שכתבתי משקף את מה שאני עוברת.
מעניין אותי לדעת אם מישהי מזדהה?

כל בוקר אני חייבת לקום, מתה מעייפות.
בשביל מה כל זה הרי אין משמעות.
בבית ספר כל הזמן אני סובלת,
ואת הראש שלי המורה מבלבלת.

כל הזמן לחכות שהמישהו הזה יבוא,
מישהו כזה שיבין אותי ולא יחשוב רק על עצמו.
לא רוצה שישפטו אותי, עם כולם כבר רבתי,
עכשיו אני בודדה בלי חברים נשארתי.

מסתכלת על בנות אחרות ואומרת לעצמי
"הלוואי והייתי נראית ככה", למה דווקא הן קיבלו ניצחון?
למה לכולן יש, ורק לי אין ביטחון?

אני מודה לדברים שגורמים לי להיות שמחה, גורמים
לי לצחוק.
אבל למה בכל זאת אני כל כך רוצה לצעוק?
אני רוצה להרגיש בלב זריחה.
סך הכל להיות שמחה.