היי אשמח אם תיכנסו ותגיבו את דעתכם על שיר שכתבתי ומה הבנתם ממנו (:

מחכים

קשור אלייך בחוט דק
כל פעם את מתחברת ומתנתקת
לשעות, אפילו לימים
לא יכול להגיד שליבי לא נסדק
את באה ואז הולכת ורוב הזמן שותקת
אולי אנחנו לא מתאימים.

ואני רוצה להאמין שזו סתם תקופה
וששום גשר לא יפול באמצע
כי זו סתם תקופה חטופה
הלוואי והיית נמצאת כל זמן שאני נמצא
אבל אני לא יכול לדבר, ולהתוודות
מפחד שיותר אור ייצא מהסדקים
ויסנוור את ליבנו במורדות
איפה שאנחנו רק מחכים
מחכים...

יודע לגעת עד העצם
ולהצליב את זרועותייך בשלי,
אפילו שאת ואני הפכים
כל הבטחה שלך בעצם
תמיד תלווה בצילי
שיעמעמם עוד יותר את החסכים.

ואני רוצה להאמין...

אני מנסה להבין אותך, אני מנסה
אולי זאת הסיבה שיוצרת אצלנו ערפל
אך ללא אמון מה אנחנו שווים?
שווים למטבע שאני עד צדו המכוסה
כל יום שמצטבר לחסך אני רק נופל ונופל
להחזיק מעמד עכשיו זה מה שאנו מקווים.

ואני רוצה להאמין...

אני אחכה כמה שצריך
גרגיר אחרי גרגיר של חול
אין ברזל, רק קשר פריך
ואפשרות נשנית למחול
כי אני מפחד שיותר לכלוך ייצא מהפאקים, שאיתם אנחנו רק מחכים...