למה אני כזאת דפוקה?יושבת ובוכה כרגע את חיי במיטה

אני יודעת שזה ארול אבל זו פריקה ואני אנריך מאוד את מי שירצה לקרוא❤

קבעתי עם חברה אתמול שנצא היום בערב..
באופן כללי,המצב שלי לא משהו בזמן האחרון,אבל היה לי יום ממש בסדר ולקראת הצהריים כשכבר באתי ללכת להתארגן להתקלח וזה התחלתי ממש לפחד ולהלחץ.
התחלתי להתחרט על האוכל שאכלתי,הסתכלי במראה ופשוט בכיתי ושנאתי את הגוף שלי ופתאום התחלתי לדמיין איך היא באה ליציאות ואיך כני אראה וארגיש לידה וכתבתי לה שאהי לא יכולה בסוף כי אחי חולה סתם תירוץ.
ופשוט אני לא מצליחה להספיק לבכות מאז.
אני כל כך מנסה לחיות את החיים שלי יותר טוב,להיות אופטימית,פרודוקטיבית,לעשות דברים שאני אוהבת,לאהוב את עצמי.
אני קולטת שכל עיניין דימוי הגוף לצורך הדוגמא הוא שגוי אבל זה פשוט לא מצליח להכנס אליי כמה שאני לא מנסה.
ואומרים שדיכאון משתפר אם עושים דברים שנמנעים מהם בגלל הדיכאון,ואני מנסה לדחוף ולעודד את עצמי וזה באמת לא משפיע עליי.
ברמה שאני דפוקה בשכל ולא יכילה אפילו לצאת עם חברה כי אני בוכה בהיסטריה.