2 תשובות
אימלה אחותי אני כלכך מזדהה עם זה את לא מבינה עד כמה. אני גם בת 18 ולא היה לי חבר בגלל הבעיות האלו בידיוק.. אם את רוצה בואי נדבר בפרטי כי באמת לא חשבתי שיש עוד מישהי שיש לה את זה ברמה שלי. זה שאת יוזמת גם זה לא מובן מאליו וכל הכבוד לך על זה..
הייתי במצב שלך לפני חודש, היה לי קטע עם מישהו ממש נחמד שהיה גם די הטעם שלי, ובאמת זה היה פאקינג כיף, אבל כל פעם שעשיתי משהו כמו להחזיק ידים או לפלרטט וזה או לדבר עד מאוחר הרגשתי נוראי עם עצמי אחר כך. ברמה שהיה לי התקפי חרדה כל פעם שהיינו נפגשים גם לפני וגם אחרי, אף פעם לא נפגשתי איתו לבד זה תמיד היה חלק מהקבוצת חברים.
ברגע שאשכרה הוא התחיל לדבר על רגשות פשוט חתכתי הכל וברחתי, לא רק זה- גרמתי לו לחשוב גם שאני לא מעוניינת בכלל. self sabotage במלוא מובן המילה
תתפלאי או לא זה כבר פעם שלישית בערך שמשהו כזה קרה לי,רק שבפעם ההיא שחררתי קצת יותר עם ההחזקות ידיים וזה דחיתי כל בן אדם שהיה בעניין שלי בגלל החרדות האלו ובאמת שזה גורם לך להרגיש נוראי אחכ. העניין ההוא שכתבתי היה בקיץ אבל עד עכשיו אני בתסביכים עם זה..
הלוואי שהיה לי עצה או משהו לתת לך, אצלי הפחד מאינטימיות ממש פוגע בי אז אני הולכת לפסיכולוגית, לא בטוחה אם אצלך זה ברמה הזו. אבל תדעי שאת לא לבד בזה, הייתי רוצה להאמין שיש עוד אנשים כמונו
הייתי במצב שלך לפני חודש, היה לי קטע עם מישהו ממש נחמד שהיה גם די הטעם שלי, ובאמת זה היה פאקינג כיף, אבל כל פעם שעשיתי משהו כמו להחזיק ידים או לפלרטט וזה או לדבר עד מאוחר הרגשתי נוראי עם עצמי אחר כך. ברמה שהיה לי התקפי חרדה כל פעם שהיינו נפגשים גם לפני וגם אחרי, אף פעם לא נפגשתי איתו לבד זה תמיד היה חלק מהקבוצת חברים.
ברגע שאשכרה הוא התחיל לדבר על רגשות פשוט חתכתי הכל וברחתי, לא רק זה- גרמתי לו לחשוב גם שאני לא מעוניינת בכלל. self sabotage במלוא מובן המילה
תתפלאי או לא זה כבר פעם שלישית בערך שמשהו כזה קרה לי,רק שבפעם ההיא שחררתי קצת יותר עם ההחזקות ידיים וזה דחיתי כל בן אדם שהיה בעניין שלי בגלל החרדות האלו ובאמת שזה גורם לך להרגיש נוראי אחכ. העניין ההוא שכתבתי היה בקיץ אבל עד עכשיו אני בתסביכים עם זה..
הלוואי שהיה לי עצה או משהו לתת לך, אצלי הפחד מאינטימיות ממש פוגע בי אז אני הולכת לפסיכולוגית, לא בטוחה אם אצלך זה ברמה הזו. אבל תדעי שאת לא לבד בזה, הייתי רוצה להאמין שיש עוד אנשים כמונו
הדבר היחיד שאני פחות או יותר יכולה להגיד לך זה שאל תתני לפחד הזה לנהל אותך, כי אחרי זה תתבאסי ותחזרי לנקודה שהתחלת בה.. תדברי איתו על זה אפילו. תסבירי לו את זה שאת חוששת ומה שכתבת כאן.. אני חושבת שאם אני הייתי מדברת על זה אפילו קצת (גם לדבר על נושאים כאלו זה קשה לפעמים) יש מצב שהייתי במקום אחר עכשיו.
באותו הנושא: