28 תשובות
הכתיבה ממש טובה ואין לי מה להגיד חוץ מזה שלא הבנתי איך 66 זה גיל מצחיק
מונולוג יפה ומקצועי, עלילה מגניבה, אהבתי
הטוויסט בסוף גאוני אין כזה הרבה מה לתקן הכול מושלם
כן, אם כבר תשני ל69^^^
אנונימית
הסוף מדהים
ממש יפה אבל לא הבנתי ממש מה הקשר של ה66 או למה זה מצחיק וההתחלה לא הכי ברורה אבל אהבתי ממש את הסוף.
66 כמו 666
ממש טוב לפעם ראשונה!
אני חושבת שכדאי לך להוסיף עוד קצת למה היא מאוכזבת מסבא שלה כדי שנוכל להבין אותה, וגם מה קרה שפתאום הוא התחנן לעזרה
בגלל הכדורים? בגלל שהיא רצחה אותו באיזשהי דרך פיזית? או סתם כי הוא לא הרגיש טוב?
אני חושבת שכדאי לך להוסיף עוד קצת למה היא מאוכזבת מסבא שלה כדי שנוכל להבין אותה, וגם מה קרה שפתאום הוא התחנן לעזרה
בגלל הכדורים? בגלל שהיא רצחה אותו באיזשהי דרך פיזית? או סתם כי הוא לא הרגיש טוב?
בסך הכל הוא בסדר. רק תתאמני על יותר רגש, תנסי להוסיף דברים חיוניים, יש לך פונטציאל ממש טוב
אנונימית
וואי הסוף לא צפוי
אבל זה מהמם, את צריכה לעשות משהו עם הכשרון שלך, זה מדהים!!
אבל זה מהמם, את צריכה לעשות משהו עם הכשרון שלך, זה מדהים!!
וואו! זה מונולוג ממש טוב! אפשר להבין את תכונות האישיות של הדמויות, וגם יש חלקים שאפילו אם את לא מסבירה מה קורה, הקוראים/הקהל יכולים להשלים את זה לעצמם.זה מעולה ומאוד אהבתי את הטוויסט!
חשבתי שזה סיפור אישי עד שהגעתי לסוף ממש אהבתי, לדעתי אולי היה אפשר להוסיף ציטוטים למשפטים שהסבא אמר
נשמע ממש טוב.
תשני מ-מעיץ ל-מאיץ
אולי להוסיף קצת תיאור של הרגשות, חוץ מיזה אהבתי ממש והטוויסט בסוף גאוני
אולי להוסיף קצת תיאור של הרגשות, חוץ מיזה אהבתי ממש והטוויסט בסוף גאוני
שואל השאלה:
מונולוג.^
מונולוג.^
לתקן את שגיאות הכתיב; חוץ מזה, ממש נחמד!
מאיץ*
הייתה*
הייתה*
מדהים.
שואל השאלה:
היי, תודה על כל הביקורות הטובות וגם הפחות! עזרתם לי ממש:) פעלתי לפי רוב הבקשות שלכם ושיניתי את הטקסט קצת- מה חושבים עכשיו?
היי, תודה על כל הביקורות הטובות וגם הפחות! עזרתם לי ממש:) פעלתי לפי רוב הבקשות שלכם ושיניתי את הטקסט קצת- מה חושבים עכשיו?
אהבתי ממש
עכשיו הרבה יותר טוב!
באמת כל הכבוד, יש לך כישרון, תעבדי עליו :)
באמת כל הכבוד, יש לך כישרון, תעבדי עליו :)
אנונימית
בקושי הייתה* לו אפשרות לביקורים
וואו.
ארוך ומשמים.
יותר מדי תיאורים ופרטים לא רלוונטיים.
1. מה מצחיק במספר 6?
"איך אמא הייתה מספרת לי את זה בגאווה" - רצוי לא להתחיל משפט במילת שאלה אם אינך מתכוונת לסיימו כשאלה, עדיף "איזו גאווה." או להשמיט את המשפט.
"הוא היה לוקח אותי לפארק שעשועים" - "הוא נהג לקחת אותי לפארק *ה*שעשועים ובדרך חזרה היה עוצר ומפציר בי לקנות איזו גלידה שארצה."
אין צורך בהרבה "היה" או "הוא", ידוע במי מדובר ולכן המילים חסרות משמעות ואף מזיקות לטקסט.
"ותמיד הייתי חוזרת מאושרת מהביקורים שלו" - תשתדלי לא להתחיל משפט ב"ו", עדיף לחזור אל הדמות או לתיאור הסיטואציה - "היינו" "הוא" "כש" "בתחנת הדלק" לדוגמה.
"ביקוריו מילאו אותי באושר" או "חזרתי מאושרת/מחוייכת מכל הרפתקה שלנו".
"היו אלו תקופות טובות" לא "אלו היו".
במקום "אבל" תכניסי לאוצר המילים "אך".
בכל אופן אין צורך במשפט שסותר את מה שאמרת במשפט הקודם - "היו אלו תקופות טובות". זהו.
"התקשיתי להיזכר באותו חיוך רחב שנפרס על פניו - שהרי איננו עוד." (למרות שגם ה"נמחק כלא היה" יכול לשחק כאן טוב).
"מאיץ בי להצליח בלימודים" - "מאיץ ל-" זה לא תקני.
כבר הזכרת שהוא כועס בשורה הקודמת - "הוא נהפך עפוץ ורגזן, לעיתים נדמה היה שתווי פניו נתקעו במן הבעה זועפת."
באילו דיבורים מדובר? לא ברור.
"הייתי מפחדת לבוא אליו כבר" - להשמיט. דרמטי ולא מסתדר עם המשך העלילה כשהיא אכן ממשיכה לבוא אליו - מה שסותר את תחושתה.
"לאחר הצעקות מחרישות האוזניים והמילים המוטחות כאבנים בגבי, התיישב לצידי ולחש באותה הלחישה המוכרת מן העבר - "יעלי - הסוד הזה יהיה רק שלנו, בסדר?".
ראשי הנהן אך גופי הצטמרר מהחיוך שעלה על פניו באותם רגעים - לא היה זה החיוך הידוע, אלא חיוך זר.
"כאילו איזשהו דיבוק אחז אותו" - להשמיט. המשפטים המקדימים מתארים מספיק טוב.
"בכיתה יב - כבר היה מאושפז במוסד סגור".
"כשבכל זאת בא - היה קם בצהריים, שותה את הקפה שלו, צופה בתוצאות המשחקים בלוטו וחוזר למיטתו".
"לא מזיז את התחת שלו סנטימטר מהספה והיה תקוע שם. זה היה מחרפן אותי, בעיקר בגלל שידעתי שהאיש שגרם לי לכל כך הרבה סבל, מרגיש רצוי בסביבה שאני חיה בה" - להשמיט. מיותר.
"ביום האחרון של הלימודים" - "ביום האחרון ללימודים".
"כשהוא ראה את התעודה שלי" "כשראה את התעודה שלי".
"אבל רק כמעט. לצערי" - "רק כמעט, לצערי".
"הוא התרגז וצעק עליי" - "הוא קם מכיסאו והתנפל בקולי קולות - מה זו התעודה הזו? ידעתי שלא ייצא ממך כלום - טיפשה חסרת תועלת".
"הסתכלתי עליו, עם פרצוף אדיש, רגילה לכל ההעלבות שלו ולא מוכנה לתת לו לראות אותי בוכה, אבל בפנים, הייתי רותחת" - "הסתכלתי עליו באדישות רבה, מעמידה פנים שמילותיו חולפות מעל ראשי, אך בפנים הייתי רותחת".
"הלכתי למטבח והכנתי לי תה ובשבילו, את הקפה שלו" - "צעדתי לעבר המטבח באופוריה, ניגשתי לקומקום ושפכתי לכוס עם גרגרי הקפה.
מוסיפה שני כדורים ממגירת התרופות ומתפללת שאלו יהיו האחרונים".
"הוא הספיק לשמוע את תוצאות הלוטו. לא זכה".
"גופו החל לרעוד ופרצופו התכווץ כמבקש עזרה - אבל לא סבא, אתה הטיפש. טיפש שחשבת שלא אהיה יותר מרוצחת. אך אל תדאג - יהיה זה הסוד שלנו".
אלו רק טיפים - נוסף על כך נסי לצמצם לכ30 שורות.
יותר מדי תיאורים ופרטים לא רלוונטיים.
1. מה מצחיק במספר 6?
"איך אמא הייתה מספרת לי את זה בגאווה" - רצוי לא להתחיל משפט במילת שאלה אם אינך מתכוונת לסיימו כשאלה, עדיף "איזו גאווה." או להשמיט את המשפט.
"הוא היה לוקח אותי לפארק שעשועים" - "הוא נהג לקחת אותי לפארק *ה*שעשועים ובדרך חזרה היה עוצר ומפציר בי לקנות איזו גלידה שארצה."
אין צורך בהרבה "היה" או "הוא", ידוע במי מדובר ולכן המילים חסרות משמעות ואף מזיקות לטקסט.
"ותמיד הייתי חוזרת מאושרת מהביקורים שלו" - תשתדלי לא להתחיל משפט ב"ו", עדיף לחזור אל הדמות או לתיאור הסיטואציה - "היינו" "הוא" "כש" "בתחנת הדלק" לדוגמה.
"ביקוריו מילאו אותי באושר" או "חזרתי מאושרת/מחוייכת מכל הרפתקה שלנו".
"היו אלו תקופות טובות" לא "אלו היו".
במקום "אבל" תכניסי לאוצר המילים "אך".
בכל אופן אין צורך במשפט שסותר את מה שאמרת במשפט הקודם - "היו אלו תקופות טובות". זהו.
"התקשיתי להיזכר באותו חיוך רחב שנפרס על פניו - שהרי איננו עוד." (למרות שגם ה"נמחק כלא היה" יכול לשחק כאן טוב).
"מאיץ בי להצליח בלימודים" - "מאיץ ל-" זה לא תקני.
כבר הזכרת שהוא כועס בשורה הקודמת - "הוא נהפך עפוץ ורגזן, לעיתים נדמה היה שתווי פניו נתקעו במן הבעה זועפת."
באילו דיבורים מדובר? לא ברור.
"הייתי מפחדת לבוא אליו כבר" - להשמיט. דרמטי ולא מסתדר עם המשך העלילה כשהיא אכן ממשיכה לבוא אליו - מה שסותר את תחושתה.
"לאחר הצעקות מחרישות האוזניים והמילים המוטחות כאבנים בגבי, התיישב לצידי ולחש באותה הלחישה המוכרת מן העבר - "יעלי - הסוד הזה יהיה רק שלנו, בסדר?".
ראשי הנהן אך גופי הצטמרר מהחיוך שעלה על פניו באותם רגעים - לא היה זה החיוך הידוע, אלא חיוך זר.
"כאילו איזשהו דיבוק אחז אותו" - להשמיט. המשפטים המקדימים מתארים מספיק טוב.
"בכיתה יב - כבר היה מאושפז במוסד סגור".
"כשבכל זאת בא - היה קם בצהריים, שותה את הקפה שלו, צופה בתוצאות המשחקים בלוטו וחוזר למיטתו".
"לא מזיז את התחת שלו סנטימטר מהספה והיה תקוע שם. זה היה מחרפן אותי, בעיקר בגלל שידעתי שהאיש שגרם לי לכל כך הרבה סבל, מרגיש רצוי בסביבה שאני חיה בה" - להשמיט. מיותר.
"ביום האחרון של הלימודים" - "ביום האחרון ללימודים".
"כשהוא ראה את התעודה שלי" "כשראה את התעודה שלי".
"אבל רק כמעט. לצערי" - "רק כמעט, לצערי".
"הוא התרגז וצעק עליי" - "הוא קם מכיסאו והתנפל בקולי קולות - מה זו התעודה הזו? ידעתי שלא ייצא ממך כלום - טיפשה חסרת תועלת".
"הסתכלתי עליו, עם פרצוף אדיש, רגילה לכל ההעלבות שלו ולא מוכנה לתת לו לראות אותי בוכה, אבל בפנים, הייתי רותחת" - "הסתכלתי עליו באדישות רבה, מעמידה פנים שמילותיו חולפות מעל ראשי, אך בפנים הייתי רותחת".
"הלכתי למטבח והכנתי לי תה ובשבילו, את הקפה שלו" - "צעדתי לעבר המטבח באופוריה, ניגשתי לקומקום ושפכתי לכוס עם גרגרי הקפה.
מוסיפה שני כדורים ממגירת התרופות ומתפללת שאלו יהיו האחרונים".
"הוא הספיק לשמוע את תוצאות הלוטו. לא זכה".
"גופו החל לרעוד ופרצופו התכווץ כמבקש עזרה - אבל לא סבא, אתה הטיפש. טיפש שחשבת שלא אהיה יותר מרוצחת. אך אל תדאג - יהיה זה הסוד שלנו".
אלו רק טיפים - נוסף על כך נסי לצמצם לכ30 שורות.
אנונימית
שואל השאלה:
אלוהים ישמור את מדברת עוד על דברים ארוכים? אחותי תרגעי זה מונולוג לא טקסט לשיעור לשון. את מתקנת על הדברים הכי קטנים תנשמי.
אלוהים ישמור את מדברת עוד על דברים ארוכים? אחותי תרגעי זה מונולוג לא טקסט לשיעור לשון. את מתקנת על הדברים הכי קטנים תנשמי.
שואל השאלה:
ואני לא ביקשתי טקסט ברמה לשונית גבוהה, זאת לא אמורה להיות מישהי עם דיבור גבוהה אלא ההפך.
ואני לא ביקשתי טקסט ברמה לשונית גבוהה, זאת לא אמורה להיות מישהי עם דיבור גבוהה אלא ההפך.
ממש יפה!
אם את לא יודעת לקבל ביקורת אל תבקשי אותה.
יום טוב
יום טוב
אנונימית
באותו הנושא: