דתיים לשעבר או כאלה שהיה להם משברים בקטע הזה איך החלטתם בסופו של דבר מה ה"רמה הדתית" שלכם מה הקווים האדומים שלכם וכאלה?

אני מאמין לשעבר והתהליך של היציאה שלי מהאמונה קרה לאט, והמשפחה שלי צפתה בו מהצד ככה שעכשיו הם מבינים בעצמם שלא יוכלו להחזיר אותי לאמונה יותר.
הקטע של הלאכזב את ההורים באמת קשה, הם דואגים לך כי הם חושבים שאת סוטה מ"דרך האמת", ואפילו שהם טועים, זה עדיין כואב. כדי פחות לעשות להם חיים קשים את צריכה לא לעשות דברים שהם מתנגדים אליהם מול העיניים שלהם, כן להודות שאת עושה אותם אם הם שואלים אותך ולהסביר את עצמך, אבל לנסות שהם כמה שפחות יראו את זה.
בסופו של דבר את צריכה לחיות את החיים בדרך שאת בוחרת, והם אמורים להבין את זה אחרי הרבה או קצת שיחות, בהצלחה

אני בבית דתי למרות שאני ואחים שלי בתכלס "דתי לפי דעתי". ולאף אחד לא כזה אכפת

שואל השאלה:
אני לא בטוחה בכלל מה אני רוצה מעצמי כי אני כן רוצה חלק מהדברים אבל ממש לא כמוהם ואני לא מסוגלת עם זה שהם חיים באשליה שאני לא עושה ככה וככה ואז מתייחסים לאותו דבר כמשהו רע ועושים לי רגשות אשם. אני באמת לא מסוגלת זה מרגיש לי שרק אבא שלי קולט את זה אבל הוא נכה רגשית בדיוק כמוני ולא מסוגל לדבר על כלום אז הוא פשוט בורח

זה לגמרי בסדר שאת עדיין לא יודעת מה את רוצה, אל תמהרי להגדיר את עצמך כמאמינה או לא, תני לזמן לעשות את שלו.
לדעתי גם אל תעשי דברים שנחשבים "רעים" בפני ההורים שלך אם את לא מסוגלת לתת לעצמך הסבר למה זה כן בסדר לעשות אותם.
תעשי רק דברים שאת באמת שלמה איתם, ואז תמצאי את המילים הנכונות כשתסבירי את עצמך מול ההורים וגם לא תרגישי אשמה כשהם ינסו לגרום לך להרגיש ככה. ואם את חושבת שזה יעזור לך אז באמת תנסי לדבר עם אבא שלך על הנושא.

שואל השאלה:
אבא שלי לא יודע לדבר על דברים אני לא ממש מסוגלת להביא את עצמי למצב של לדבר איתו
ואני יודעת איך אני רוצה לחיות פחות או יותר אני פשוט לא מסוגלת להגדיר את זה במילים כי אני לא חושבת שאני צריכה ועכשיו להסביר את זה להורים שלי אני בטוחה שהם יקבלו את זה כי אני בת 18 אחרי הכל אבל עדיין זה יהיה להם ממש קשה ואני לא מסוגלת להכיל את התחושה של האשמה במיוחד עכשיו

אז אולי את לא צריכה לספר להם בינתיים?
תראי אם את בת 18 את די קרובה ללעבור לגור לבד ואז תוכלי לחיות את החיים שלך בדיוק איך שרצית, את רק צריכה לחכות.
במקרה כזה לדעתי הורים לא צריכים לדעת הכל, מה שאתה לא יודע לא מזיק לך.
את עדיין קצת חייבת להם דין וחשבון ופתיחות אם את גרה איתם, אז בינתיים לא באמת תוכלי לעשות שינוי קיצוני בלי לפגוע בהם על הדרך, אבל כשתעזבי את הבית זה ישתנה. תוכלי נגיד פשוט להגיד "התרחקתי מהדת" ולא לרדת לפרטי פרטים.

שואל השאלה:
אני אגיד לך מה הקטע, אני כבר ממש לא חיה באורך חיים כמו שלהם אבל אמא דלי חושבת שכן פחות או יותר היא פשוט לא יודעת באמת לרמה וזה פשוט עושה לי רע בנשמה שהיא לא מודעת למה שקורה במיוחד כשהיא כל כך תומכת והכל

אז עומדות בפנייך כמה אפשרויות
או לספר להם ולעשות את זה בדרך נעימה ולספק הרבה הסברים ונימוקים
או להמשיך לעשות את זה בלי שהם ידעו ולהישאר עם רגשי אשמה
או לחיות באורח חיים שהם רוצים בשבילך ללא הרגשי אשמה
תעשי מה שאת חושבת להכי נכון בשבילך

שואל השאלה:
תודה רבה❤

בכיף❤❤

אני דתי ומאמין
אבל לא מכחיש שיש איסורים שקשה לי להתגבר עליהם כי זה ממש נעים וכיף לי

באתי ממשפחה דתית לייט, היה לי משבר אמונה, התחזקתי, הבנתי שמה שהכי טוב בשבילי זה פרובבלי משהו שמי שיצר אותי ואוהב אותי מצווה עליי, המשפחה שלי לא קיבלה ככ יפה את השינוי שעברתי ודפקה בי מבטים או ניסתה לשכנע אותי להפסיק, אחרי כמה שנים הם התרגלו והפנימו והכל מקסים ונחמד

אני אישית מה שהיה קשה לי במשפחה ובדת ובמקום שגדלתי(מקום דתי חברה דתית) זה פשוט החוקים . וזה שפשוט חייב להתנהג כמו דתי ולהתלבש כמו דתי וזה קשה. באיזה שלב הבנתי שפשןט אני מספיק חזקה ועם ביטחון לעשות מה שאני בוחרת. במקום שאני נמצאת היום אני מבינה שזה לא משנה . ה תמיד קיים ותמיד יהיה קיים ודווקא עכשיו אני בוחרת לשמור שבת מבחירה שלי לגמרי ללכת עם חצאיות כי אני רוצה ולא כי אמרו לי. אני חושבת שבסוף זה תהליך שעוברים עם עצמנו.

שואל השאלה:
תודה ושמחה בשבילכם שעברתם את זה והבנתם מה אתם רוצים מעצמכם.

אני דתי ממשפחה דתית. ויש לי מגוון צבעים במשפחה.
יענו... אח אחד דוס לגמרי והשני חילוני גמור עד אתאיסט.
אני "דתי פתוח" שומר שבת ,תפילות ,תפילין. זהו... לא לומד תורה או כל הסגנון הזה.
מתלבש גם פחות מתאים לאדם" דתי".
פעם קניתי מכנס גינס קרוע וההורים שלי אמרו לי שהם מתביישים להיות לידי כשאני עם קרוע קצת (החברים של ההורים מאוד דתיים). אני מנסה לכבד אותם אבל קשה לשמוע אותם אומרים לי דברים כאלו.
אני בן 19. ומנסה לכבד אותם כשאני לידם אבל קשה. ועוד הרבה דברים ביני לבין עצמי קשה עם הדת ומנסה כמה שאפשר. אבל אין דרך הישר. את בסופו של דבר תגידי לעצמך ככה אני וזה מה שאני עושה/לא עושה.
מקווה שעזרתי! בהצלחה!

שואל השאלה:
אכן עזרת:)