למה הרבה דתיים לשעבר חושבים שהם גאוני עולם?

אולי הם יודעים קצת אזהם מתגאים או משהו אבל לדעתי אם הם חזרו בשאלה זה כי כנראה הם לא הבינו דברים בתורה

כי הם כבר היו בעולם הזה, הם מוכרים עם הטיעונים האלו והתמודדו איתם כבר. הם פשוט בניגוד אלייך חלודים וכבר אינם מתעסקים בנושא דת באופן אובססיבי.

^ואתה טוען שאתה מכיר אותו יותר טוב? אל תשכח שהם היו בדיוק במקום שלך פעם. לאיזה מלך לא אכפת מהנתינים שלו? בדיוק אותו מלך שנותן סרטן לילדים שלו ולא מתגמל צדיקים. בסופו של דבר לא כולם יכולים לטעון שהם מרגישים את אלוקים בחיים שלהם, אז אם אתה רוצה שאתה יכול לומר שלך יש מזל ולהם לא, אבל זה לא עושה את הטיעון שלהם (שהם לא מרגישים את אלוקים בחיים שלהם אפילו שניסו) לא נכון לגביהם.

ואמרתי שדתיים אובססיבים, כי דתיים ליטרלי מתעסקים בנושא כל יום, אלוקים הוא מרכז חייהם. לעומת זאת חוזרים בשאלה מתעסקים בזה רק בדיונים ובשאלות כמו שציינת, אבל זה בכלל לא משהו שמשפיע על חיי היום יום שלהם (לרוב, יש כמובן אתאיסטים שנכנסים לבתי כנסת ומתחילים לצעוק ודברים כאלו, לא עליהם מדובר)

שואל השאלה:
אי אפשר להכיר את עצמות ויתברך, אבל כן ניתן לדעת מה רצונו (הוא נתן לנו בתורתו הקדושה מספיק דברים בשביל שנדע שרק הוא יכול לעמוד מאחוריה) ולהיות איתו בקשר, לשים לב לדברים שהוא עושה וכו'...

אז אני כיול להגיד שיש לי קשר עם הקב"ה, ואני רואה שהוא בהחלט גורם שכל מה שאני רציך יגיע אלי בזמן המתאים. ולא רק זה.

לא עניין של מזל, אלא עניין של רצון ללכת אחרי האמת . אז מי שרוצה את האמת באמת - הקב"ה מזכה אותו לזה.

אז אם הקב"ה לא זיכה אותי בזה, כנראה שהוא לא רוצה אותי בתור נתין. בכל מקרה זה הכי קל לטעון "זאת אשמתך כי לא ניסית מספיק" תנסה להגדיר "מספיק".

מלבד זאת, אתה לא יכול להתכחש לעובדה שמרבית ההלכות והמנהגים כיום כלל אינם נכתבו בתורה, אלא הועברו אלינו דרך רבנים (רובם די אחרונים, אפילו לא מתקופת הגמרא) אז אינך יכול להיות בטוח לגמרי ברצון ה' רק כי רב אמר שזאת דרך ה'.

וואלה תאמת אני חושב שאני חכם מה כולנו ככה?

אולי יצא לך ספציפית לפגוש כאלה זה לא אומר שכולם כאלה
לצערי בכל מגזר ואולוסיה יש אנשים כאלה

האם ה' רוצה שנשמע לחכמים כאילו דבריהם הם דברי ה'? ומה אם הם יגידו להקים בימות כי לעלות לבית המקדש זה יותר מדי טרחה וששלום בית יותר חשוב?

אני חושב שאנחנו מברכים על מצוות כדרבנן כדי להודות לה', האם זאת באמת מצווה שאם תעבור עליה אתה אמור לקבל עליה עונש? האם אי אפשר להשתמש בנוסח אחר משלך כדי להודות לה' על המאכלים? ומה בנוגע לתפילות? האם תפילות לא אמורות להיות מהלב? מה הטעם להתפלל אם זה לא מהלב, אם אינך מרוכז במילים או מבין אותם, אם אתה מתפלל רק מתוך הכרח? אשמח לתשובה

שואל השאלה:
זה נחשב דברי אלוקים חיים. כמובן שאם יש התגשות (לא באופן מכוון) בין מצוה מן התורה לבין מצוה של חכמים - אז המצוה של התורה גוברת (עיין שבת קכח).

ולא, לחכמין אין כח לצוות משהו שהוא אסור מן התורה (כגון במות). התקפיד של חכמים - זה לשמור על התורה, לא להפך.

וכן, יש עונש למי שעובר על מצוות דרבנן. "וכל העובר על דביר חכמים חייב מיתה" (ברכות ד "עב). "וכל העבור על דביר סופרים חייב מיתה" (עירובין כא כ"ב).

התפילות אמוור להיות מהלב, אבל אסור לשנות מבטע שקבעו חכמים. פשוט צריך לכוון את הלב לנוסח. להתפלל רק כי חייב - אז באמת גישה לא טובה, אנחנ וצריכים להרגיש שאנחנו צריכים את ה', כי בלעדיו אנחנו כלום. יחד עם זאת, אנחנו לא אמורים להתפלל רק מתי שמתחשק לנו. אז זה אמור להיות שילוב של חובה ואהבה.

שואל השאלה:
happy soviet man, התמודדו? אתה בטוח? הם פשוט מכתחשים למה שמציגים להם, וחושבים שאם (כאילו שזאת שאלה של "אם", ויש ספק בקיומו של אלוקים) יש אלוקים - אז לא אמור להיות אכפת לו מה אנחנו עושים בחיים שלנו, אוכלים וכו'. כאילו לאיזה מלך לא אכפת מהנתינים שלו.

עוד לא מכירים את אלוקים כמו שצריך, וכבר קובעים ממה אמור להיות לא אכפת ומה לא.

שואל השאלה:
אבל ה' כן רוצה שנשמע לחכמים (דברים יז, ח-יא) או לא?

למה אתה חושב שאנחנו מברכים על מצוות דרבנן (עיין שבת כג ע"א)?

אנשים דתיים כל יום מתפללים ולומדים תורה ורק מחזקים (הייתי אומר אפילו מתחזקים) את האמונה שלהם. חוזרים בשאלה לא. לזה התכוונתי כשאמרתי אובססיבים. לגיטימי שאם תתעסק במשהו כל יום במשך שנים תהפוך להיות טוב בו ויהיה לך קשה לפקפק בו. זה קונספט די ידוע ביהדות ויש לו אפילו שם או משפט (ששכחתי, כי אני בור כמובן)

^זו ציטטה של יום, כמדומני.

^^^^ תפוחי זהב- כל אדם יחשוב שאמונתו ותפיסתו היא הנכונה ביותר וחלקם גם ינסו לשכנע אנשים לקבל אותה כדי להוציא אותם מהאפלה אל האור. אלה שבחוץ, אלה שיצאו, אלה שביפנים ואלה שחזרו, תמיד יהיו מתוכם כאלה שינסו להפיץ את תפיסתם הנכונה והטובה. אפילו אתה עושה את זה במשפטך האחרונים.

^^^ נחפשה ונחקורה- לטעון שמי שהחליט לעזוב את הדת לא העמיק מספיק זאת בדיוק התפיסה שאתה טוען נגדה. הטענה שלך חסרת בסיס וגם אלה שהפסיקו להאמין יכולים לטעון אותה.
"כל הדתות הן באותה המידה נשגבות בעיני הבור, שימושיות בעיני הפוליטיקאי ומגוחכות בעיני הפילוסוף." (לוקרטיוס)

^^אני יוצא בשאלה בעצמי.. אני לא מנסה להפיץ שום ערך דתי.

^נשמע שלא יצאת לגמרי. או שאתה מלין רק על אלה בחוץ המתנשאים על אלה שבפנים, ואז אאלץ להסכים איתך.

^זו כוונתי. אני תוקף את אלו שלאחר יציאתם מהדת נהיים שונאי דת קיצוניים, עיוורים, ודוגמטים.

^אה אז תסלח לי, לא תפסתי אותך נכון. אני איתך בדעה

לא כל היוצאים בשאלה נהיים אתאיסטים והולכים לקיצון או מתעסקים בזה באובססיביות..
יש המון יוצאים בשאלה שעדיין שומרים חלק גדול מהמסורת
ורוב היוצאים בשאלה עדיין מאמינים באלוקים.

wild animal
כתבתי כלפי השאלה
כלומר אנשים שחושבים שהם חכמים יותר מדתיים אז הם באמת לא העמיקו,

שהם היו בדת הם לא חשבו בכלל, ואז הם התחילו לחשוב והגיעו למסקנה שאין אלוהים/ לא שווה להיות דתי והסיבה שהם הגיעו למסקנה הזו כי הם לא העמיקו במחשבה אלא החליטו לראות את העולם בצורה שיטחית, והם חושבים שגם אנחנו כמוהם כלומר כמו שהם היו שהם היו דתיים ושאנחנו לא חושבים, רק מה שהם לא יודעים זה שאנחנו חושבים אבל חושבים נכון
"מעט פילוסופיה מובילה את מחשבת האדם לכפירה, אבל עמקות פילוסופית מביאה את מחשבת האדם אל הדת."(פרנסיס בייקון)

הם חושבים את החילונות לאור התבונה, שכל טהור וצרוף, ורואים עצמם כמי שנכנסו זה עתה למשכנו. מתוך ההסתכלות הזו הם מביטים לאחור בבוז אל אלו שנשארו כלואים בתוך "חשיכת הבערות" כביכול, ונמלאים כלפיהם רחמים. הו אז מתעורר באותם היוצאים בשאלה הצורך לעזור לאותה מסכנים שלא שפר עליהם גורלם להגיע מעצמם אל התבונה העילאית, למצוא את האור הטבעי ששוכן בתוכם. אך אבוי, כמה נורא, בעצם העולם הפוך. אלו שחושבים עצמם לנמצאים בתוך אור לוקים מעוצמתו בסנוורים, ולא יכולים להבחין בין כלום לשום דבר בבהמיות הדוגמטית אליה הם הגיעו, ואילו לאלו השרויים בחשיכה משמש אותו האור לצורך הכוונת הדרך וההגעה אל האמת. אוי כמה מסכנים הם אותם היוצאים בשאלה שמנסים להפגין ידיעותיהם בדת, ובעצם מפגינים רק את עיוורונם.