קטע כתיבה שרשמתי על מה שהיה לי בעבר מה אומרין?פעם ראשונה שכתבתי

חוסר המודעות הוא הפחד
הכאב הוא רק חלקיק מהלחץ.
הבושה שהיתה היא כמו הבנה,
שהפגם שבנשמה היא סתם עוד הריסה
שאתה מנסה לברוח למציאות אחרת
זה חוזר כמו רוח קרה וכואבת
פתאום מעריכה את החיים הרגילים
שעד עכשיו לא הבנתי כמה הם משמעותיים
אז המשכתי בחיים בכיף בשלווה
וכן לא הפסקתי להכיר תודה
ושוב אחרי תקופה קצרה
שוב שחכתי שזו היתה מתנה
ופתאום קפץ עוד מסקנה
לאיפה להמשיך עכשיו ככה בלי סיבה
שחכתי את הכל נהנתי מהרגע
ואחרי שעה הבנתי הכל והתחלתי להשתגע
ורק דבר אחרון שרציתי לומר
הלוואי שהכל היה חלום שכבר נגמר.