אני בכיתה י . ואני בטיפול פסיכולוגי. ולמי שמבין, בגלל זה אני לא בחוגים או תנועות נוער במקביל למסגרת הלימודים כי אני עדיין מנסה לפתור את הבעיות שלי בטיפול ובתהליך . אז אני לא בתנועות נוער או משהו כזה ואין לי מלא אופציות כי אין מלא דברים שאני יכולה להצטרף אליהם.
אבל מלא ילדים שאני מכירה כבר מספיקים כל כך הרבה יותר ממני . כאילו אני מכירה בנות שהן במדא ושהן גם בצופים ותכניות בית ספר אחרות. או שילדים בחוגי ספורט מרשימים כאלה או תכניות כמו רובוטיקה או תכנות.
אני קצת מקנאה ומרגישה קצת אשמה , ואני פוחדת שבעתיד אני ממש יתחרט שאני לא הייתי נערה פעילה רק בגלל בעיות אישיות. מה אתם חושבים?