נמאס לי מהחברה הכי טובה שלי (זה ארוך אבל אני מתחננת שתקראו)

השנה זו השנה השלישית שאנחנו מכירות. היא בלתי נסבלת. היא מציקה. והיא אובססיבית. כל שבוע היא רוצה שאני אבוא אליה וכל הזמן אני צריכה למצוא תירוצים לא לבוא. מחר אני הולכת לישון אצלה ובאמת שאני עוד שנייה בוכה בגלל זה. כל השיעורים שלנו ביחד ובכל השיעורים אנחנו חייבות לשבת ביחד. נגיד היום נכנסתי בבוקר לכיתה ולא ראיתי שהיא שם אז הלכתי סתם לשבת באיזה מקום ואז ראיתי אותה מסתכלת עליי במבט מעצבן כזה כאילו עשיתי משהו לא בסדר אז הלכתי לשבת לידה. והיום בשיעור מתמטיקה המורה נתנה לנו תרגילים בספר ואמרה שאנחנו יכולים לשמוע מוזיקה באוזניות תוך כדי אז אמרתי לחברה שלי "אם את צריכה אותי או משהו תדפקי לי על הכתף כי אני לא שומעת אותך" והיא אמרה "אל תעזבי אותי" בקול מתבכיין אז הורדתי את האוזניות ואז היא אמרה "טוב את יכולה לשמוע" אבל אז כבר לא נעים לי.
ואם נגמר שיעור ויש הפסקה ולא כזה מתחשק לי לקום אבל היא רוצה ללכת אז היא תגיד לי לבוא ואני אגיד לה "אבל בא לי להישאר" והיא תיקח לי את הטלפון או את האוזניות או את הספר ותנפנף לי בפרצוף כאילו אני איזה כלב או שהיא פשוט תצא עם זה מהכיתה כי היא יודעת שאני אלך אחריה כדי לקחת את זה. ואם יש יום שבו אני קצת כועסת או פשוט לא במצב רוח היא תקרא לי רונית כי אני כאילו לא אני וזה כל כך מעצבן.

נמאס לי להיות חברה שלה. נמאס לי לראות אותה כל יום. נמאס לי שאני צריכה להיות נחמדה אליה כל יום ונמאס לי שאני לא יכולה לעשות כלום לגבי זה.
אני לא יכולה לעשות איתה שיחה ולהגיד לה שאני לא רוצה להיות חברה שלה יותר וגם אם הייתי יכולה, אני בן אדם עם רגשות אשם חזקים מדי ואני ארגיש רע שעשיתי את זה. וגם אם כן הייתי עושה את זה, אני אצטרך לראות אותה כל יום בבית הספר לעוד 4 שנים.
אני יודעת שזה צבוע ונורא ומגעיל שאני מתנהגת כאילו אני חברה שלה אבל אני באמת לא יכולה לספר לאף אחד.