אני צריכה לפרוק טיפה

עוברת עליי תקופה לא קלה,לא קלה בכלל אפשר לומר.
ההורים שלי התגרשו ובנתיים אין לי אפילו בית ספר בגלל כל המריבות שלהם ולא איש חינוך לא אכפת.
בגלל שהם התגרשו כל אחד מדבר על השני בלי הפסקה וממלאים לי את הראש בשטויות בלי הפסקה, אני פשוט מרגישה שאני נקרעת בינהם אני מרגישה שאני לא יודעת כלום ואני לא יודעת למי להאמי. היום יצא לי להתווכח עם אמא שלי שדרכ אני לא מדברת איתה על דברים כאלו מלא כי אני די בצד שלה בכל סיפור הגירושין.
סיפרתי לה את הדעות שלי כלפי ההתנהלות האחרונה שלה שדי דפק אותי בעיקרון (אבל הרוב אבא שלי).
היא לא הקשיבה לי ואם היא הקשיבה היא התחילה להגיד "אז את רוצה לגור אצל אבא שלך?"
וזו לא פעם ראשונה שהיא אונרת את זה, ועצוב לי שהיא מדברת ככה כי כל הפעמים שנלחמתי והתווכחתי עם אבא שלי ואפילו לידה שיבין שאין בי את הרצון לגור אצלו במשמורת מלאה היא מדברת אליי ככה.
אני מנסה לדבר איתה, לא מתחצפת, לא מרימה קול ולא צועקת.
היא באה אליי לחדר ואמרה שהיא מרגישה שמשהו אצלי בזמן האחרון לא טוב, שהיא רואה עליי שאני במצב רוח לא טוב והיא אונרת שכל מתי שאני חוזרת מאבא שלי אני כאילו משתנה/ בן אדם אחר.
אני באמת עוברת תקופה לא פשוטה בכלל אני בקושי אוכלת והשיער שלי נושר בטירוף
נמאס לי מכל המלחמות האלו, אני מרגישה שאני נקרעת
ולפני שתאמרו לי לדבר עם אמא שלי לגבי זה אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות אבל אני פשוט לא רוצה לעשות את זה, אין לי סיבה פשוט לא בא לי לעזות את זה.
הייתי צריכה טיפה לפרוק, תודה למי שקרא וגם מי שלא קרא הכל בסדר תודה בכל מקרה.