אני צריכה לפרוק, בבקשה אל תדלגו, זה יהיה טיפה ארוך, מזהירה.

טוב... אז...
וואי זה פשוט קשה לי.
אני לא רגילה לפרוק...
טוב אז אממ...
בזמן האחרון, אני די "בודדה"... ופעם הייתי בסביבה של המון אנשים, אבל עם הזמן, הבנתי שאני לא בנויה לחברה צעקנית ורועשת, אז לקחתי מרחק, התמקדתי בלימודים, ובדברים שעושים לי טוב על הלב, התרחקתי מכל חברותיי, כי הבנתי שאני לא צריכה כאלה חברות, הן היו מקללות, אגרסיביות, וכו' ואני אף פעם לא הרמתי יד, קללתי, וכו'.
הבנתי שאני לא בנויה לסביבה כזאת, כיום אני באמת לבד, ללא חבר או חברה, אין לי בן אדם לספר לו, הייתה לי מורה, היא הייתה החברה הכי טובה שלי.
זה מוזר, כן, אבל אהבתי אותה, יותר ממה שאהבתי את עצמי, אנחנו כבר לא בקשר, מכיוון שהיא... לא משנה עכשיו. ואני מוצאת את עצמי בודדה, שקטה, ללא חברים, ללא אדם לספר לו מה שעל ליבי, אני מרגישה שהכל באשמתי. אני רק רוצה שיהיה לי את החבר/החברה (לא בזוגיות) לספר לו, והוא/היא תספר לי ותשתף אותי, שאני אוכל לעזור לה/לו, לגרום לו/לה לחייך, החיוך הזה ששווה את הכל, אני מוכנה להקריב את עצמי בשביל חבר אחד כזה, שוב, זה לא בקטע זוגי, אבל הסביבה של היום, כל הטיק טוק הזה, כל מה שיש באינסטגרם, כל החברה ה-"סתומה" הזאת, האגרסיבית, אני לא מוצאת אנשים כמוני, אני לא מוצאת סביבה שקטה וחכמה ואינטיליגנטית, הבעיה היא בי, נכון? מה אני צריכה לעשות??