אהלן כתבתי משהו ותנו את דעתכם

הנער עם המשקפיים.
נער,
לא סתם נער
הנער שלי.
יותר נכון הנער שהיה שלי

איני מסוגלת להפסיק לבהות בו
להפסיק לדמיין
איך תהיה ההרגשה
להעביר את ידי בתוך שיערו הכהה והמקורזל
שוב.

איני מסוגלת להפסיק לדמיין
כיצד ארגיש כאשר שפתיו ינחתו על שפתיו?
שוב.
השפתיים היפות בעולם.

איני מסוגלת להפסיק לדמיין
איך יהיה זה להביט בתוך עיניו
שוב.
איני יכולה להסביר את רגשותי אליהן במילים
צבען חום שוקלדי
וברגע שאני רק אציץ אל עברן אשקע בעולמן.

את עיניו מכסות זוג משקפיים גדולות וצהובות
צורתן מרובעת אך נראה לי כי אינו חובש אותן.
ולמה?
אחרת הכיצד חושב הוא כי אני האדם היפה ביותר שראה?
אני נערה ממוצעת
אפילו לא ממצועת
עורי שחום
עיני חומות ומשעמות וכך גם שיערי
גובהי מגיע לשמיים ומותני בגודל האוורסט.

הכיצד נער המשקפיים מסוגל לאהוב מפלצת שכמותי?
נראה כי כעת שאלתי אינה משנה.
כי הנער חבש את משקפיו וראה אותי.
אותי האמיתית.

הוא ראה מפלצת.