הבנו מה לא להגיד לאנשים עם דיכאון, אבל מה כן אפשר להגיד?

אני תמיד אהיה פה בשבילך אם אתם צריכים משהו (אני אכתוב בלשון רבים אבל זה פונה לכלל המגדרים), אתם רוצים שאני אבוא אולי? (נגיד משהו שממש עזר לי כשהייתי במנטאל ברייקדאון שחבר שלי בא אלי או אני אליו), תשאלי אותם אם הם צריכים משהו, תגידי שאת תמיד תתמכי בהם ותמיד תהיי מקום בטוח בשבילם וזהו בערך. לא חושב שיש ככ מה להוסיף, את לא יכולה להילחם את המלחמות שלהם.

שואל השאלה:
למה אני בחמות ויש רק 2 תשובות

להיות שם בשבילם, לתת מרחק אם צריך, לשאול לשלומם, לשתף אחד את השני, לנסות להביא נושאים חיובים לשיחה, כמו בעלי חיים, לא יודעת כל דבר שאתם יודעים שאותו אדם אוהב/אהב. אם יעלו לי לראש עוד דברים אני אערוך ואוסיף לכאן!

להגיד לו שהוא גבר ושהוא יכול לעבור את זה כמו גבר.

^מה הקשר "כמו גבר"

שזה קטן עליו, כמו כל דבר.

לדגדג אותה

כמו שדיברנו אמרו פה:
אני פה בשבילך אם את.ה רוצה לדבר, מקווה שאת.ה מרגיש.ה טוב

ימאטה קודסאיuwu

לרחם עליהם כי הם מלאים ברחמים עצמיים

שהם אחראים על איך שהם מרגישים

פשוט לא להגיד כלום וגם לא לבלבל תמוח ולהגיד "אני פה בשבילך" לדבר עם מישהו לא יעזור בשיט

"את מכניסה אותי לדיכאון אז אנחנו ביחד בזה"

שהיא כבר הגיעה לסף הכיעור האפשרי - ושמפה אין לאן להתדרדר.

אני לא חושבת שיש משפטים שהם one size fits all.
לא לאנשים בכלל, ולא לאנשים עם דיכאון.

אני חושבת שכשאדם מספר שכואב לו, הדבר הראשון שצריך זה לעצור את הדחף "לתקן" אותו - לומר שהכל יהיה בסדר, שזה יעבור, שזה לא כל כך נורא, שזה רק בראש.
וקודם כל פשוט להכיל את מה שהוא אמר.

לדוגמה - "אני מצטער לשמוע שכואב לך."

לתת לזה להיות רגע באוויר, להראות לאותו אדם שזה לא מפחיד אותך.
ואז, אני חושבת שצריך לשאול את אותו אדם את השאלה ששאלת.

"מה אני יכול לעשות שיעזור/יקל עלייך?"

יכול להיות שהם יבקשו ספייס, יכול להיות שהם יבקשו אוזן קשבת, אולי הם רק ירצו שיחזיקו להם את היד.
כך או כך, צריך לכבד את הבקשה שלהם לגבי עצמם. לא לנסות למצוא איזו הכללה שתתאים לתווית, אלא לראות בהם אדם ולהקשיב להם.