מה דעתכם על הכתיבה? סוג של פריקה

*אזהרת טריגר הטרדות*

הלוואי שיכולתי להסביר את מה שאני מרגישה..
כל יום שעובר עם אותה הרגשה
אותם מעשים אבל אנשים שונים, לא מכירים, לא מבינים, זה הורס לי תחיים
רוצה לצאת החוצה רואה את הסוסים, חושבים שהם במירוץ להשיג את הפרסים
אנשים שלא מבינים ת'טעויות שהם עושים
משליכים עליי ידיים לא מבינה מה רוצים
מסתכלים עליי פעמיים, שורקים לי, קורצים
מרגישה כמו בובה. כזאת על חוטים.
קשה לי להרגיש כזאת חסרת אונים!
שנוגעים בי כשרוצים, אני קופאת והם אומרים.. "זה בסדר, תורידי את המכנס ואת הסוודר"
אני אומרת: "תפסיק, זוז ממני די"
"לאן את הולכת? את פה לבד? תני לי רגע להשחיל את היד"
זה לא משנה בכלל מה אלבש
לא מה אחשוף או מה יותר אסתיר
החברה הזאת דפוקה, סעמק. הוא כבר צריך להיות אסיר..