5 תשובות
אז תחשבי מה זה יותר.. מביך לדבר על זה עם ההורים או קשה להתמודד עם זה לבד. אחרי שתהיה לך תשובה אחד מהדברים האלה ירגיש לך יותר קל
היי אנונימית,
נתקלתי בשאלה שלך, ואני יכול לשער שמאחורי השאלה עומדת אולי תחושה של חוסר שליטה ותסכול עצמי, יכול להיות שהשאלה נובעת ממצוקה פנימית או תחושת לחץ מתמשכת שמכבידה על המציאות היום-יומית שלך..
אני רואה שהוספת בתגובות שאת מעדיפה לא לשתף את ההורים.. חשוב לי שלא תישארי עם המצוקה הפנימית הזו לבדך.. יכול להיות ששיתוף חבר/ה קרוב/ה יוכל להקל רק מעצם השיתוף אליהם..
בנוסף, אם תרצי, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), וחשבתי להזמין אותך לצ'אט אנונימי בו תוכלי לשוחח עם אחד מהמתנדבים שלו בסביבה בטוחה וללא שיפוטיות כלל.. תוכלי לפרוק את שעל ליבך, ונוכל לשמש כאוזן קשבת עם כל מה שתבחרי להביא..
נחכה לך,
מתנדב סה"ר
היו לי איזה 3 התקפי חרדה ביום, כל יום, ברמה גבוה
אני הלכתי לפסיכולוג, ממש לא האמנתי בזה בהתחלה אבל אמא שלי הכריחה אותי... וזה עזר! עברו 3 שנים ולא היו לי יותר התקפי חרדה!
זה דרש הרבה עבודה עצמית וזה לא היה כיף ממש אבל זה היה שווה את זה
שואל השאלה:
אבל כאילו מביך אותי לדבר על זה עם ההורים שלי לא יודעת...
אנונימית
ללכת לטיפול, להתחיל לכתוב יומן, תרגילי נשימה, אולי מדיטציה