מצאתי קטע שכתבתי בכיתה ז מה חושבים?

הגיע הזמן לקום כי כבר שבע בבוקר, לקחת ריטלין שעולה לנו ביוקר. כי אם אנחנו טיפה נפריע למבוגרים אז אנחנו מקולקלים או חולים וצריכים לקחת תרופות וסמים. לשבת בכיתה ולחשוב בקו ישר, כי ילד רובוטי הוא ילד מאושר. ילד שעושה בדיוק מה שאומרים, מסתגר בתוך קופסא ומקשיב רק למורים ולומד מקצועות שלא שונו כבר שנים, מסיים במשרד בקופסא שלעצמו הוא בנה וחי לפי החיים שהמערכת תכננה.

ולא לא לא הבעיה היא לא בנו. אנחנו רק הגענו והשקפתינו היא שונה. אבל לפחות לדעתי הבעיה היא בכם, בהשקפת העולם שהרסה את כולכם. כי כסף זה כל מה שחשוב בחיים. וזה מה שהוחלט, וזה מה שישאר כי עולם הילדים זה כבר עולם אחר. עולם שהשתלטתם עליו כבר מזמן עם ההרגשה שכל ילד הוא כזה קטן. ועוד מהגן כששילבתם אותנו במסלול שטענתם שהכי טוב לנו. קבעתם חוקים, סללתם מסלולים ובזבזתם לכולנו חצי מהחיים, כדי שנאכל לבזבז את החצי השני על פרנסה בשביל בית גדול ונפש רעבה. לא חשבתם לרגע אם זה מה שאנחנו רוצים ובניתם עוד מפעל שהרס עוד חיים. כי חס וחלילה שנרצה טבע ופרחים, ובית קטן ולהנות מהחיים. כי זה לא מה שאמור להיעשות ואם תחשוב כך לרגע קטן, לא יצא ממך כלום ותיכשל בעולם.

אולי אתם לא יודעים אבל מי שנכשל זה אתם. עסוקים בניירות ובמטבעות כשיש עוד מלא דברים לראות. טוענים שזה רק בשביל המשפחה, ואולי בית גדול ושפכה ואז טוענים שאנחנו דור מפונק ורעוע אז אל תשכחו, אצלכם זה הרבה יותר גרוע.