אני ממש נגעלת על עצמי אבל ממש מגעיל אותי שאני

אני לא אובבת לבלות עם המשפחה שלי.. הם לא עשו כלום ואני אוהבת אותם פשוט אני לא אוהבת להיות סתם בסלון לשבת לדבר איתם.. או ללכת לסבים וסבתות שלי . אני לא מוצאת בהם עניין .
פשוט אני מרגישה שבאתי לגור לבד בלי שכל היום יגידו לי מה לעשות . ואני שונאת את זה על עצמי אבל הזמן היחידי שאני מרגישה בנוח להיות בסלון ובמטבח זה כשאני לבד או עם אחיות שלי.. אני שונאת שההורים שלי מראים חיבה אחד לשניה כי די יש לכם חדר תשתמשו בו.. ואני פשוט לא יכולה לחכות לגור לבד .. אני רק בת 14 אז יש לי עוד זמן..
ונמאס כבר להיות בחדר כל היום עד שהם עולים למעלה לישון..

למה אני מרגישה ככה? הם משפחה מדהימה..
מה אני צריכה לעשות בשביל שיהיה לי סבלנות להיות איתם?