3 תשובות
בתכלס כן
אין להן סיבה לרדת לשטח או משהו בסגנון.
אין להן סיבה לרדת לשטח או משהו בסגנון.
היי(:
אני משקית תש.
זה ממש תלוי באיזה בסיס נמצאים.
בגדול זאת הרבה עבודה משרדית, אבל גם יש המון מגע עם החיילים. חיילים נכנסים למשרד באופן יום יומי וכן יוצא גם לצאת אליהם במידת הצורך.
בגדודים המשקיות תש נחשבות לחיילות כמו הלוחמים ויורדות לשטח בדיוק כמוהם. מדי כמה חודשים יש גם העברת קו, והמשקיות עוברות ביחד עם הלוחמים. בנוסף לזה, לא משנה באיזה בסיס נמצאים גם הן עושות שמירות ותורנויות ככה שכן יוצא להכיר את האנשים בבסיס.
בכל אופן, תמיד אפשר לשבת ולהכיר, במיוחד אם זה חייל מטופל זה יותר קל
אני משקית תש.
זה ממש תלוי באיזה בסיס נמצאים.
בגדול זאת הרבה עבודה משרדית, אבל גם יש המון מגע עם החיילים. חיילים נכנסים למשרד באופן יום יומי וכן יוצא גם לצאת אליהם במידת הצורך.
בגדודים המשקיות תש נחשבות לחיילות כמו הלוחמים ויורדות לשטח בדיוק כמוהם. מדי כמה חודשים יש גם העברת קו, והמשקיות עוברות ביחד עם הלוחמים. בנוסף לזה, לא משנה באיזה בסיס נמצאים גם הן עושות שמירות ותורנויות ככה שכן יוצא להכיר את האנשים בבסיס.
בכל אופן, תמיד אפשר לשבת ולהכיר, במיוחד אם זה חייל מטופל זה יותר קל
מחזקת את התשובה מעליי.
אני הייתי משקית תש והשתחררתי, וכל הזמן המשרד שלי היה מלא בחיילים. גם לצורך עבודה (קליטות, שיחות אישיות, קבלת טפסים), אבל גם לכיף. כמובן שזה תלוי בך ובמפקדים ועד כמה הם מאפשרים, אבל בדרך כלל המשרד הזה שוקק חיים.
אני אמנם לא הייתי בגדוד אבל הייתי בבסיס סגור, מה שהוביל ללוז קצת יותר חופשי (אני זו שסידרתי לי את הזמן והחלטתי מתי לעבוד ומתי לא). אז הרבה פעמים יצאתי והסתובבתי בין המחלקות ובין משרדים של הסגל או של אחרים מהבסיס. ויחסית קל לשלב את הפן החברתי עם התפקיד הזה כי חלק ממנו הוא להיות חברותית.
ומבחינת עבודה- כן יש הרבה עבודה משרדית אבל גם היא מעניינת. כי מתוקף התפקיד שלך את עושה שיחות פלאפון עם גורמים שמכירים את החייל- עם המשפחה שלו, גורמים מבית הספר שלו, מהרווחה, ואת ממש פותחת לך במחקר מסויים כדי להבין מה המצב הכללי של החייל.
מעבר לזה יש לך גם הרבה עבודה מול מפקדים אחרים אז את יוצאת מהמשרד ומדברת מול דרגות בכירות יותר. וכמובן שיש גם את ביקורי הבית שזה אמנם לפעמים קאדר אבל די מרענן את השגרה
אני הייתי משקית תש והשתחררתי, וכל הזמן המשרד שלי היה מלא בחיילים. גם לצורך עבודה (קליטות, שיחות אישיות, קבלת טפסים), אבל גם לכיף. כמובן שזה תלוי בך ובמפקדים ועד כמה הם מאפשרים, אבל בדרך כלל המשרד הזה שוקק חיים.
אני אמנם לא הייתי בגדוד אבל הייתי בבסיס סגור, מה שהוביל ללוז קצת יותר חופשי (אני זו שסידרתי לי את הזמן והחלטתי מתי לעבוד ומתי לא). אז הרבה פעמים יצאתי והסתובבתי בין המחלקות ובין משרדים של הסגל או של אחרים מהבסיס. ויחסית קל לשלב את הפן החברתי עם התפקיד הזה כי חלק ממנו הוא להיות חברותית.
ומבחינת עבודה- כן יש הרבה עבודה משרדית אבל גם היא מעניינת. כי מתוקף התפקיד שלך את עושה שיחות פלאפון עם גורמים שמכירים את החייל- עם המשפחה שלו, גורמים מבית הספר שלו, מהרווחה, ואת ממש פותחת לך במחקר מסויים כדי להבין מה המצב הכללי של החייל.
מעבר לזה יש לך גם הרבה עבודה מול מפקדים אחרים אז את יוצאת מהמשרד ומדברת מול דרגות בכירות יותר. וכמובן שיש גם את ביקורי הבית שזה אמנם לפעמים קאדר אבל די מרענן את השגרה
באותו הנושא: