אוף אוף נמאס לי!!!

תעשי דברים שאת אחכ תתגאי בהם ושמחי שעשית אותם. משהו משמעותי בשבילך..
תשקיעי בעצמך, אם זה להיפגש עם חברות, לטייל קצת בטבע, לעשות ערב עם חברות/חברים-לצאת למסעדה, קריוקי וצחוקים:)
אם באלך להתנדב-זה מאוד מספק גם אם בהתחלה אין מצב רוח תמיד יוצאים מחויכים עם אנרגיות:)
קיצר תעדי מה שעושה לך טוב, תחייכי והמון-גם אם זה בהתחלה מאולץ.. אחכ זה כבר יבוא בטבעי.

גם אני היתי ככה בול החופש..

הייתי בול במצב שלך בתחילת החופש, תנסי לצאת להליכה עם מוזיקה באוזניות, להיפגש עם חברים (למרות שזה לא הלך לי) תנסי לא להיות תקועה בבית ואפילו להיות לבד בחוץ

תכניסי לעצמך לראש שחיים פעם אחת
ותתחילי לצאת
תקופה שעוברת מעצמה

יקרה,

אומנם לא פירטת הרבה, אבל אני שומעת את תחושת העצבות שמציפה אותך..

אני מתארת לעצמי כמה מתיש זה לחפש משהו שיגרום לך לרצות לצאת מהבית, ועדיין להרגיש שהכל אולי חסר טעם.. מרוחק.. אני משערת כמה מתסכל זה שתחושת המועקה לא עוברת..

יקרה, תוהה האם תרגיש בנוח לשתף בתחושותייך את אחד ההורים או אדם קרוב שאת סומכת עליו..יתכן שזה יוכל להקל מעט את הכאב..

אני רוצה לספר לך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת. במידה ותרצי להמשיך ולשתף באנונימיות, אני מזמינה אותך לצ'אט שם תוכלי לקבל אוזן קשבת, כתף תומכת ואולי נוכל לחשוב יחד מה עוד עשוי לעזור..

מחכים לך אם תרצי בכך,
שלך,
מתנדבת סה"ר.