אני נמצאת ביחידה שאין בה הרבה בנים (פירוט למטה)

והכמה בודדים שיש אצלנו או שיש להם חברה או שהם לא הטעם שלי.. אני קצת מבואסת כי רציתי להכיר יותר בנים ואולי אפילו להכיר בן זוג וזה פשוט לא יקרה פה.
כן חשוב לי לציין שעם מי שנמצא אני בקשר טוב והכל אבל עדיין זה קצת מבאס.
אני לא יכולה להכיר עוד אנשים מחוץ ליחידה שלי בשאר הבסיס (לא רלוונטי למה) והיצאיות שלי הם 11\3 וביומיים הראשונים שאני חוזרת אני בעיקר משלימה שעות שינה וביום האחרון אני לרוב לא עושה שום דבר כי לחברות שלי יש יציאות שונות שזה מסתנכרן לנו פעם ב..
אף פעם לא היה לי בן זוג וציפיתי שאולי בצבא זה יקרה וזה לא הולך לקרות, איך להשלים עם זה? איך לא להתבייש בזה שאני הולכת להשתחרר בגיל 21 בלי שהיה לי אפילו חבר אחד?