כשאתם מדמיינים סיטואציות לפני השינה, אתם עושים גם את הדמות שכאילו מדברת איתכם?

אני מדמיינת דברים ממשחקי דמיון ומספרים שלי
אז כן אני "מדבבת" את הקולות שלהם

אמ. לא...
אני דמות אחת, ומדמיינת דמות אחרת שמדברת איתי. לפעמים אני משחקת אותה, אבל בדרכ לא.

דאמ זה הסוד הכי גדול שלי. אבל זה סהכ קורה כי המוח שלי לא מסוגל להיות ללא עיסוק אפילו לשנייה.

אני לא מדבבת ולא כלום. אני פשוט רואה את זה בראש כמו סרט שאני מריצה. ואני אפילו לא מודעת למי אני בתהליך. כי לפעמים אני לא אני בתור מי שאני, אלא בתור דמות כלשהי.
ואז אם אהבתי את הסיטואציה המדומיינת אני הולכת וכותבת חלקים שאני זוכרת ממנה.
ואם אני זוכרת משפטים שהדמויות אמרו זה יותר טוב. אבל בדרך כלל אני שוכחת אותם. כי אני לא משחקת את המשחק כמו דיבוב. פשוט כמו צופה מהצד.