6 תשובות
אולי תדברי על זה עם אח שלך בטלפון/שיחת וידיאו?
את/ה יכול/ה לדבר איתי בפרטי אשמח לעזור לך ולשמח אותך (:
שואל השאלה:
לא אח שלי באימונים כל היום לקחו להם גם את הטלפונים עד יום שישי אי אפשר לדבר איתו
לא אח שלי באימונים כל היום לקחו להם גם את הטלפונים עד יום שישי אי אפשר לדבר איתו
אנונימי
אני אוהבת אותךך
רוצה לדבר?
רוצה לדבר?
בואי לפרטי נדבר מבטיח שלא תרגישי לבד
אנונימי יקר...
קוראת את מה שכתבת ולא יכולתי שלא להגיב...
נשמע שאתה מרגיש ממש לבדך, החברים שפגעו וכבר אינם, ההורים שאתה מרגיש שאין לך מקום בליבם...
רק אחיך האדם היחיד שנדמה שמבין אותך, נמצא רחוק, משאיר אותך עם כל המצוקה הזו לבדך...
רואה את הייאוש שאולי אתה מרגיש במילותיך, את האכזבה מהחברים שפגעו ברגשותיך, יתכן שאפילו קצת כעס...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה יכול להיות מכביד שאין לצידך קרוב מישהו שאתה יכול להיעזר בו, שיקח מעט מהמשא הכבד שעל כתפיך...
וכשהתסכול מציף את ליבך, והדמעות לא מפסיקות לרדת, זה בוודאי מגביר את תחושת הבדידות וחוסר השקט... זה בטח כל כך מרוקן...
אולי תוכל לנסות לכתוב לאחיך על מה שאתה מרגיש, לשתף אותו ולנסות לחשוב יחד איתו כיצד לשתף את הוריך במה שעובר עליך ומה שאתה מרגיש מהם...
אבל עם זאת הצלחת לשתף כאן, ולבקש עזרה, וזה כל כך לא מובן מאליו שלמרות המערבולת שנשמע שסוחפת אותך וגורמת לך בוודאי להרגיש כלוא מצאת את המילים לכתוב. זה מעיד על המון כוחות פנימיים...
יקר, אתה לא חייב להישאר עם התחושות המבלבלות והקשות לבדך, אני רוצה להציע לך דרך נוספת להקל עליך...
אני מתנדבת בעמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת, ולנו יש צ'אט אנונימי בו תוכל לשתף את כל אשר על ליבך- מציק או מציף ומתנדב\ת שלנו יהיו כאן עבורך לשמוע, להחזיק ולנסות להבין...
ננסה לשבת לצידך ואם תרצה לחשוב יחד כיצד ניתן להקל על המועקה שתיארת...
מחכים לך בצ'אט, בוא אם תרגיש צורך...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.
קוראת את מה שכתבת ולא יכולתי שלא להגיב...
נשמע שאתה מרגיש ממש לבדך, החברים שפגעו וכבר אינם, ההורים שאתה מרגיש שאין לך מקום בליבם...
רק אחיך האדם היחיד שנדמה שמבין אותך, נמצא רחוק, משאיר אותך עם כל המצוקה הזו לבדך...
רואה את הייאוש שאולי אתה מרגיש במילותיך, את האכזבה מהחברים שפגעו ברגשותיך, יתכן שאפילו קצת כעס...
יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה יכול להיות מכביד שאין לצידך קרוב מישהו שאתה יכול להיעזר בו, שיקח מעט מהמשא הכבד שעל כתפיך...
וכשהתסכול מציף את ליבך, והדמעות לא מפסיקות לרדת, זה בוודאי מגביר את תחושת הבדידות וחוסר השקט... זה בטח כל כך מרוקן...
אולי תוכל לנסות לכתוב לאחיך על מה שאתה מרגיש, לשתף אותו ולנסות לחשוב יחד איתו כיצד לשתף את הוריך במה שעובר עליך ומה שאתה מרגיש מהם...
אבל עם זאת הצלחת לשתף כאן, ולבקש עזרה, וזה כל כך לא מובן מאליו שלמרות המערבולת שנשמע שסוחפת אותך וגורמת לך בוודאי להרגיש כלוא מצאת את המילים לכתוב. זה מעיד על המון כוחות פנימיים...
יקר, אתה לא חייב להישאר עם התחושות המבלבלות והקשות לבדך, אני רוצה להציע לך דרך נוספת להקל עליך...
אני מתנדבת בעמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת, ולנו יש צ'אט אנונימי בו תוכל לשתף את כל אשר על ליבך- מציק או מציף ומתנדב\ת שלנו יהיו כאן עבורך לשמוע, להחזיק ולנסות להבין...
ננסה לשבת לצידך ואם תרצה לחשוב יחד כיצד ניתן להקל על המועקה שתיארת...
מחכים לך בצ'אט, בוא אם תרגיש צורך...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: