איך לדעתכם אפשרי המעבר בין המציאות חיצונית למחשבה? איך זה הגיוני שעץ במציאות הופך למחשבה על העץ בראש שלי?

שואל השאלה:
מה מונע מהסובייקט לענות על זה?

אם כל מה שאתה תופס זה את העץ במחשבתך, כיצד אתה מניח שקיימת מציאות חיצונית ממנה הפנומנה נשלחה?

שואל השאלה:
^כי אני מוגבל ביכולתי לשנות את מה שאני תופס, בניגוד למחשבות שלי, לכן קיים כוח שמגביל אותי שזה מציאות החיצונית...

^^אודה שפספסתי את כוונתך. יש לי השערות, אך אני מעדיף שתדייק לי.

^חלילה וחס.

שואל השאלה:
^לא יודע מה פספסת אולי ניסחתי בצורה ממש גרועה 0_0
יש את התחום בו אני שולט ופועל אבל בגבול מסוים הפעילות שלי נעצרת ואני מוגבל - מאחורי הגבול הזה עומדת מציאות חיצונית לי שבה אני כבר לא יכול לפעול ואני צריך להתחשב בה, אני נוגע בדברים ומרגיש התנגדות (שמגבילה את כוחי) או מסתכל על העץ ואני לא מסוגל להעלים אותו. מפה אני מסיק שיש כוח חיצוני שמגביל את כוח הפנימי שלי וכופה עלי דברים שאני לא מסוגל להתנגד אליהם
אז קיצר מהתנגדות לכוח שלי אני מסיק שיש כוח חיצוני וזה המציאות חיצונית בשבילי...

הלקות בהבנתי היא אל מול המושגים 'שולט' ו־'מוגבל', שכן קשה לי להבין ביחס למה נעשה השימוש המילים האלו. מנקודת המבט שלי הדבר יכול להתפרש בכמה מובנים שכל אחד יובילנו למקום אחר: אם כוונתך היא להיותך מוגבל מבחינת היותך עצם מתפשט (res extensa), אז תשובתי תהא שעצמיותך המתפשטת היא אך חלק מהעולם הפיזיקליסטי (תוך התעלמות אלגנטית מחלק מאסכולות המאה ה־20 שגורסות אחרת, ומטיעוניהן). והרי גם הרשמים (חוויתנו את מה שקורה) הם חלק מה־res cogitans, לכן אין שום סיבה שאניח את העולם החיצוני ולא אפנה לפנומנליזם. אם כוונתך לשליטה ומוגבלות מבחינה אפיסטמית, תאז טענתך זהה בעקרונה הכללי לזו של קאנט. ואז יכולות להיות לנו שתי ביקורות: הראשונה, והיא זו של אישים כמו הגל, מרקס ואחרים, מדוע אתה מפריד בין התופעות לעולם החיצוני במקום להניח זהות? וכך נגיע לפיזיקליזם. והשנייה, זו היותר מוכרת של פיכטה ומימון, והיא מדוע אתה מאמין בקיומ ושל עולם חיצוני אם כל מה שאתה תופס זה פנומנות? וזה יוליכו אל הפנומנליזם היומיאני או אל האידיאליזם הקונספטואלי.
לו כוונתך למוגבלות המחשבה (ויטגנשטיין המוקדם), אז מפה אין לך שום רשות להניח כוח חיצוני, שכן אתה לא מסוגל לחשוב את שני צידי החשיבה (שהרי מיפוי החשיבה הוא טרנסצנדנטלי). ואז כל הנחה על צידה השני תכיל סתירה. אם כוונתך למוגבלות מבחינה אונטולוגית, אז דקארט כבר כתב בחיבורו הגדול 'מדיטציות' על כך שייתכן ומקור הפנומנות אותן אתה תופס מגיע ממקום כלשהו בתוכך, שפשוט אין אתה מודע לו.

ולגבי הטיעון של חוסר היכולת שלך לשנות את הפנומנות, האם כשאתה חולם אתה מסוגל לשנות את החלום? על אף שהוא מורכב ממושגים שבאים ממך? אמנם פנומנליזם זה לא איזה סוליפסיזם, אך זו דוגמה מספקת לטעמי.

וכולי תקווה שתאזור מספיק סבלנות בכדי לסלוח לי על הבנתי החלשה, ותשתדל לענות לי באופן הבהיר ביותר שביכולתך.

שואל השאלה:
אני לא מפריד בין תופעות לעולם החיצוני, לא נכנס לזה בכלל, כל מה שאני מנסה להגיד שיש הבדל בין תופעה ריאלית לבין תופעה בראש שלי (תפיסה הכרחית של העץ מול מחשבה חופשית על העץ). לפי מה שהבנתי אתה רוצה להגיד שתופעה ריאלית היא גם בראש שלי, אבל יש הבדל בין מה שאני יודע שבראש שלי לבין מה שנראה לי מחוץ לראש שלי. השאלה היא איך ניסיון שלי עם התופעות ריאליות הופך לדימוי, כלומר איך עולם ההכרחי הופך לעולם החופשי?
או שאתה אומר שאין הבדל בין מה שאני חווה ולבין הדימוי של מה שאני חווה?

אהה נדמה לי שהבנתי. אתה שואל כיצד התפיסות שלך מהעולם החיצוני נהפכות לדימויים? כלומר, איך גם כשאין מולך עץ אתה עדיין מסוגל להעלות ברוחך את מראהו של העץ?
פה אני מקבל את דעתו של יום. ישנם הרשמים, שהם תפיסותינו את מה שקורה (אני כרגע יושב על הכסא, אני כרגע מחזיק בטלפון, אני כרגע שומע את תוכנית הילדים שבמרקע החדר, וכד'). ואז ישנן האידיאות הפשוטות, שהן הזיכרון של הרשמים (אני נזכר בתחושות שהיו לי לפני רגע קל). ולאחר מכן ישנן האידיאות המורכבות, שהן נוצרות מתשלובת של האידיאות הפשוטות (אני נוטל את אידיאת הכנפיים שיש בראשי, מצרף אותה אל אידיאת הסוס, וכך נוצרת לי אידיאה של הפגסוס האגדי).

שואל השאלה:
ומה אתה יכול להגיד על המקור של התחושות האלה

בהנחה שקיים להן מקור?כלום ושום דבר.

אין עץ במציאות.. זו רק המחשבה , והיא לא שלך

שואל השאלה:
^אז של מי?

של מי העננים שעוברים בשמים? של מי האבק שנכנס לך לעיניים?

אולי של הדבר שרוצה שתקרא לו עץ , אולי של הגננת שלך , אולי של כל מני.. התכוונתי.. שזה רק פרשנות של חוש שאותו הכוח מאפשר את קיומו ואת קיום ה"עץ" ושני אלו משתנים בכל רגע