אני מתביישת באמא שלי

מה הסיבה שאת מתביישת בה

תנסי להתמקד בדברים הטובים שבה, בדברים שאת יותר אוהבת ומעריכה.
ותעשי כל מה שאת יכולה לשנות את זה!

תסתכלי על חצי הכוס המלאה, על הניתינה שלה על האכפתיות ועל זה שיש לך אמא!
זה לא מובן מאליו יש אנשים שהיו מוכנים לשלם מליארדים בשביל אמא שלהם

מה קרה?

שואל השאלה:
^^^^היא לא מתאפרת, היא מלאה ברמה מוגזמת, מזניחה את עצמה, היא לא יודעת להכין אוכל(כשהבאתי חברות הביתה..) ואני לא רוצה לפרט יותר

ממש על תדברי איתה על זה מה אתם סתומים
זה הדבר הכי משפיל שתוכלי לעשות לה
אחד- היא תמיד הייתה ככה? יש הדרדרות במצב שלה? אולי קורה לה משהו בחיים שלה?
שתיים- כל הדברים האלה- הם לא נעימים אבל זה לא סיבה לפגוע באמא שלך. יכול להיות שהיא בעצמה נלחמת בתוך עצמה על כל הדברים האלה. את היית רוצה שאמא שלך תגיד לך שאת "מלאה בצורה מוגזמת"- אל תגידי לה כלום. תספגי את הבושה ותסכלי על הדברים החיובים בה. לכל אדם יש צדדים רעים, מזלך שהבעיה שלך עם אמא שלך זה שהיא "לא מתאפרת".
שלוש- מה זאת אומרת לא יודעת להכין אוכל כשהבאת חברות הבייתה? למה שהיא תבין לכם אוכל



זה טוב שאת כותבת כאן ופורקת רק אל תגידי שום דבר מולה ואל תפגעי בה

מה הבעיה??? נשים חייבות לדעת איך להכין לאכול?? את לא צריכה להתבייש בזה זאת ליטרלי אמא שלך
זה שהיא מלאה וזה שהיא לא רוצה להתאפר זאת בחירה שלה!!! אני מזועזעת מהשאלה הזאת ואני מקווה שזה ספאם

באמאשלך?

היא חייבת לדעת לבשל? כאילו אז מה שהיא אמא...
ומה אם היא לא אוהבת להתאפר והיא שלמה עם המראה השמנמן שלה?
תחשבי שמישהו היה אומר עלייך את הדברים האלה איך היית מרגישה..
הדבר היחיד זה שהיא מזניחה את עצמה, ופה צריך לראות. אם זה משהו בהגזמה אולי היא צריכה טיפול או ייעוץ כלשהו. היא לא מתקלחת? לא שמה דאודורנט? לובשת בגדים מלוכלכים? משהו אחר ברמה הזאת?

https://youtu.be/9dnzyiqut2q

הבטחה שלי שאחרי שאת רואה את זה את משתנה! הבטחה שלי

אם את אומרת שהיא מלאה מוגזמת, זה משהו שיכול להזיק לבריאות שלה? אם כן את יכולה להגיד לי בצורה מנומסת שכדאי שתאכל יותר בריא כי זה יכול להזיק לבריאות בשלב מסויים.
רוב הנשים לא מתאפרות ואם כן בקטנה סומק ואודם
מזניחה את עצמה באיזה מובן? שלא מטפחת את עצמה?
אמא שלי נגיד גם לא שמה קרמים וכאלה היא פשוט מצחצחת שיניים מסדרת את הגבות עם מסרק גבות שמה קצת אודם וזהו
ולהביא אוכל זה לא בעיה פשוט תכיני את לחברות שלך וכאלה

תדברי איתה על זה, בסופו של דבר היא אמא שלך והיא אוהבת אותך, אבל תעשי את זה בצורה נעימה שלא תפגע.

יש כאלה שאין להם הורים.. שמסתובבים בבתי אומנה וגונבים וחוטפים כי אין להם כלום.
תנסי לראות את הדברים הטובים באמא שלך ואל תקחי אותה כמובן מאליו.

באמת שאת צריכה להתבייש בעצמך זו זכותה לא להתאפר היא לא חייבת לרזות בשביל אף אחד זה לא עניינך שהיא לא יכולה להכין אוכל את רוצה אוכל תכיני לעצמך ואת לא צריכה להתעסק בחיים שלה ובמזניחה את עצמה זה זכותה אם לשים קרמים או לא באמת שלא מגיע לך אמא כזאת את בן אדם כל כך רע

על מראה? באמת? על המראה של אמא שלך? זה מה שמבייש אותך? וואו לא יפה מצידך, את הבת שלה, מהמראה שלה לא אמור להיות לך אכפת, כי המראה שלה לא משנה כל עוד את אוהבת אותה, תנסי לאהוב אותה יותר, ככה שאם מישהו יצחק על המראה שלה תעזבי אותו, אם מישהו יצחק על אמא שלך תיהיי בצד שלך, רק ככה תוכלי להפסיק להתבייש בה (אני לא מבין... בדור של היום הכי אכפת לכם זה המראה, אבל לאיפה הגענו שאכפת לנו מהמראה של ההורים שלנו? ונעזוב את זה שאני בן 13 ובדור של היום... אבל היי, לפחות אני מבין משהו מהחיים האלו. באמת שזה בושה שככה אכפת לך מהמראה של אמא שלך, כאילו... את תיהיי גאה בה אם היא תיהיה יפה יותר? זו אמא שלך, נותנת לך את הכל, וזה מה שאכפת לך?)

באמאשלך?

אז היא במשקל עודף, זו סיבה להתבייש בה? במקום זה תנסי לתמוך בה, תציעי לה לבוא איתך להליכות , או שתדברי איתה על זה בצורה שתראה לה שאת דואגת לה ..

מה-
גם אמא שלי לא מתאפרת ולפעמים היא גם לא צובעת את השיער, מה הקשר.
אמא שלי לא מלאה אבל יש לי מלא חברות שמלאות ובמשקל עודף, מה יש להתבייש??
תכיני את אוכל לחברות.
אם היא מזניחה את עצמה אז המקום שלך להגיד לה "אמא תשימי דאודורנט הבושם ותלבשי יפה", תעזרי לה עם זה (תקני לה אם אין לה או תתני לה את שלך).
תגידי לה שאת רוצה ללכת לספר וככה על הדרך היא תצבע את השיער ותעשה קצוות ומה שהיא צריכה

היא מזניחה את עצמה אולי כי היא עובדת קשה בעבודה או בבית (נקיון וסדר זה גם דבר קשה) ולא מרוכזת בעצמה יותר


את יכולה להגיד לה לבוא איתך למכון כושר, לבשל ביחד איתה, לקנות איתה בגדים

יש מלא אמהות שיש להן מערכת יחסים נוראית עם אוכל, הפרעות אכילה, והן מרעיבות עצמן בשביל להיות רזות.
ויש המון אמהות שחושבות שבגלל שהן רזו והבת שלהן קצת מלאה אז זה רעיון טוב להעליב אותן ולקרוא להן "שמנות".
איכ זה דבר כל כך מזעזע שאמא שלי עושה ועוד הרבה אמהות עושות.
הדבר האחרון שאני אעשה זה להיות כמו אמא שלי בקטע הזה.
אל תגידי לה כלום על זה, אין שום בושה בלהיות "מלאה ממש" וזה אפילו יפה.
אל תשכחי שהיא עברה לידות ודברים בחיים שלה ולא תמיד אפשר לרדת ולא תמיד אפשר לשמור על המשקל של פעם.
ככל שמתבגרים וככל שעוברים יותר לידות ככה חילוף החומרים עובד פחות טוב אלא אם כן מתאמנים וככה אפשר לשפר אותו.


את צריכה להתבייש בעצמך. לא אמא שלך.

באמאשלך?

חפרתם עם ה"באמא שלך "

שואל השאלה:
ואני לא מבינה למה אתם יוצאים עלי.
לא אכפת לה מעצמה, לא אכפת לה מהילדים שלה, היא לא יודעת לעשות כלום.
את האוכל שאני אוכלת אני\אבא שלי מבשלים.
את הבגדים שאני לובשת סבתא שלי מכבסת ומגהצת.
את הכסף אבא שלי מביא.
באמת שאני מנסה לאהוב אותה והתחבר אליה אבל היא בכלל לא בעניין

בגלל שאמא שלך היא לא כמוך והיא לא מכינה אוכל לחברות *שלך* זה דבר רע? וזה שהיא לא יודעת להכין אוכל בכללי את כבר לא בגן ואת כבר לא ביסודי גם את יכולה להכין אוכל לעצמך. יש אנשים עם הורים מכים יש אנשים בלי הורים. וברגע שתאבדי את אמא שלך את תביני איזו טעות עשית ואני מקווה שתסבלי על הטעות הזו יותר מאיך שהיא סובלת בעבודה שלה ובעבודות בית שאני בטוחה שאת לא עוזרת לה בהן תגידי תודה שהיא מביאה לך כסף לקנות איפור תגידי תודה שהיא מביאה לך כסף לטפח את עצמך תגידי תודה שהיא מביאה לך כסף לבגדים ושהיא אוהבת אותך

ולפחות תשימי trigger warning כי זה עשה לי ואני בטוחה שלעוג המון אנשים טריגר

שואל השאלה:
זה לא מה שאמרתי ולמה להבין מדברי לא נכון
כשהבאתי חברות הביתה, פשוט לא היה מה לאכול. אני התביישתי. והן ראו את זה.
היא לא מביאה לי כסף לקנות בגדים ואיפור.
לא.
היא לא.
היא כל היום בדיכאון וכמעט לא יוצאת מהבית
אני מנסה כמה שיותר להסתכל חיובי וזה פשוט קשה לי. זה כל מה שניסיתי להבהיר.

אוקיי אז המצב הנפשי שלה רע והיא בדיכאון ואת יורדת על המשקל שלה וזה שהיא לא מאפחת את עצמה או מתאפרת מן הסתם היא בדיכאון שאפו שהיא יכולה בכלל לקום מהמיטה אתם צריכים לעזור לה לא היא לכם כי היא בדיכאון והיא צריכה עזרה

מה היא עושה שגורם לך להרגיש ככה?

גם אני.. באבא

תקשיבו, זה שאתם יוצאים עליה זה לא לעניין ולא מה שהיא ביקשה.
היא אומרת שאמא שלה לא מכינה בכלל, אפילו לא אורז או חביתה
או שהיא עושה פעולות נורמליות כמו גיהוץ בגדים.. זה נשמע לכם תקין?

לדעתי תעשי לה שיחה עם אבא וסבתא שהיא במצב רוח טוב ותבהירי לה שאת לא מרוצה מהמצב הנוכחי, אין לך הרבה אפשרויות..

אה, וגם מי אתם שתקבעו שאמא שלה בדיכאון? אתם הפסיכולוג שלה? הרופא המשפחתי? לא נראה לי

רגע מה? הייתי כזה עצבני שאת מתביישת באמא שלך בגלל זה... ואז אמרת את הדבר הכי נורא שאת יכולה להגיד! "היא כל היום בדיכאון" והייתי בשוק, במקום לעזור לה את מתביישת בה? את מבינה כמה זה גרוע? את בכלל יודעת איזו התמודדות זו? היית פעם בדיכאון? לא נראה לי... אני הייתי, אני יכול להגיד לך שזו תחושה נוראית, מרגישצכמו כלא, אתה מת, רק הגוף עוד צריך לשרוד, זה עינוי. תתמכי בה.
וואו חוצפה כזו לא ראיתי הרבה מאוד זמן.
עוד משהו יש לי להגיד לך גברת שואלת השאלה, למה את חושבת שאמא שלך בחיים עכשיו? אה? למה נראה לך שהיא נשארת בחיים עם הסבל הזה?
אני אגיד לך, היא אוהבת אותך, את המשפחה שלה, יש לי את מי לאהוב, היא בחיים עכשיו רק בשבילכם, את צריכה להגיד לה תודה בכלל שהיא בחיים

אפילו שאני חושבת שאת בת אדם מגעילה אני יכולה להבטיח לך שברגע שהיא לא תהיה בדיכאון והמצב הנפשי שלה ישתפר היא תתחיל לחפש עבודה היא תתחיל לעזור בבית יש סיכוי שהיא תתחיל להתאפר ולטפח את עצמה זו לגמרי בחירה שלה תתמכי בה תראי לה אהבה ושאת שם בשבילה תדברי איתה ואל תאמרי שום דבר ממה שאמרת עליה קודם

שואלת השאלה
יוצאים עלייך כי לא פירטת את כל הפרטים הנוספים האלה לפני זה והתמקדת בעיקר בזה שהיא מוזנחת ובגלל זה את מתביישת בה וזה דבר מגעיל לעשות.

לא כתבת לפני זה שלא אכפת לה מהילדים שלה.
אבל מזאת אומרת לא אכפת לה? מאיזה בחינה?
אם את חושבת שלא אכפת לה רק כי היא לא מבשלת, מבשלת ומגהצת, ועובדת אז את טועה.
אהבה זה לא דבר שמביעים במעשים כאלה.
אמא שלי למשל- עובדת קשה, מנקה, מכבסת והכל.
אבל היא לא מראה אליי אהבה כל כך.
אהבה מביעים בחיבוקים ונשיקות ואכפתיות, לא בלעשות מטלות בבית.

היא לא מבשלת כי אמרת שהאוכל שלה לא טעים, היא ניסתה לפחות, לא?
למה לה לנסות שוב אם אתם עושים הכל ואת אומרת שהיא לא יודעת לעשות כלום אז למה לה להמשיך לנסות?
גם אצלנו בבית זה ככה שאבא שלי מנסה לעזור לשטוף את הבית אמא שלי אומרת לו "תעזור" ואחרי 2 דקות היא צועקת עליו "אתה לא יודע לעשות כלום!!" "עזוב עזוב את המגב"

זה מצחיק וטיפשי ועצוב בו זמנית אבל ככה זה.
עכשיו אבא שלי לא עושה כלום בבית כי יש עליו רושם שהוא "לא יודע לעשות כלום".
גם אם לא אמרתם לה את פנים מול פנים, אתם משדרים לה שהיא לא עושה דברים כמו שצריך אז היא מפסיקה לעשות דברים.

את לא יודעת מה עובר עלייה, אולי היא בתקופה לא טובה.


אני תמיד מכינה אוכל לעצמי, אני בת 16 ויודעת להכין אוכל טעים, לנקות אחריי והכל, אז למה לי שאמא שלי תכין לי.

dark cat. גם אני בדיוק הרגשתי ככה שהיא אמרה שהיא בדיכאון וגם לי זה כאב כי גם אני עברתי דיכאון אבל אני מקווה שהיא האמת תקשיב ותתמוך בה

שואלת השאלה

אולי היא באמת בדיכאון (ולמי שאמר " אה, וגם מי אתם שתקבעו שאמא שלה בדיכאון? אתם הפסיכולוג שלה? הרופא המשפחתי? לא נראה לי"- שואלת השאלה זאת שאמרה שאמא שלה בדיכאון, לא אנחנו)

אל תהפכי כל דבר לבעיה שלך.
אם היא בדיכאון, היא הבן אדם שסובל מזה, היא בן אדם, לא בעיה!
אני שונאת שאנשים הופכים אותי לבעיה שלהם.
במקום להפוך דברים לבעיה שלך תנסי לעזור לאותו האדם שנמצא במצב לא טוב.

אם אין מה לאכול, אני מניחה שידעת על זה.
את רוצה להגיד לי שלא יוצא לך לפתוח את המקרר/ארון לפחות פעם ביום כשאת לוקחת משהו לאכול?
אז ידעת שאין אוכל, ויכולת להגיד לאמא שלך שצריך ללכת לסופר או ללכת לסופר בעצמך.

ואם אין אוכל זה לא בושה.
קרה לי גם אצל חברה, היא אמרה "מגיע לנו משלוח של אוכל מהסופר אז אין לנו אוכל עכשיו" ופשוט הזמנו המבורגרים.
לא מבינה מה הבעיה, יש כל כך הרבה אפשרויות, אפשר להזמין גם פיצה או סושי יש כל כך הרבה אפשרויות.
ואם אין להן כסף עליהן אפשר לשלם עליהן ולבקש שיחזירו.

שואל השאלה:
אני לא מבינה לאן לקחתם מילה אחת שלי,
דיכאון.
יש לזה המון אופציות

מעולם לא הרגשתי שהיא אהבה אותי. לא חיבקה. לא נישקה.
וכשאני רואה את כל האמהות מסביב מקרקרות ליד הבנות שלהן אני פשוט נצבטת.

לגמרי לא התכוונתי להתחיל לפתוח פה סיפורים, רק שאלתי איך לחזק קשר עם אמא. זהו. לא מתאים לכם, אתם כועסים, בבקשה אל תביעו את זה בתשובות כי לא הכל אתם יודעים.

^את לא מנסחת את עצמך כמו שצריך.
לא שאלת איך לחזק קשר עם אמא, אמרת שאת מתביישת באמא שלך ושאלת מה לעשות כדי שזה ישתנה.
בגלל זה אנחנו כועסים, כי אין לך סיבה להתבייש באמא שלך וזה דבר מזלזל לעשות.

עכשיו את אומרת שהיא אף פעם לא חיבקה ונישקה.
גם אמא שלי ככה אבל זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותי.

יכול להיות שאמא שלך מרגישה מאויימת מאבא שלך וממך כי אתם עושים הכל בבית.
אולי היא מתביישת כי אתם גורמים לה להרגיש שהיא לא יודעת לעשות כלום בבית.
אולי היא מרגישה שאין לה תפקיד ומטרה בחיים.
אולי השיח בינכם הוא שלילי וזה גורם לה להרגיש מאויימת?

^לא איבחנו אותה בכלום, שואלת השאלה אמרה שיש לה דיכאון.
לא, הבעיה היא של האמא והבעיה של האמא משפיעה גם על הילדים כי הם חלק מהחיים שלה.

לאבא שלי יש בעיה עכשיו, זאת בעיה שלו, לא שלי.
היא משפיעה עליי אבל זאת לא הבעיה שלי.

אני מסכימה שבישול זה שטות.

היא פשוט אמרה שהיא מתביישת באמא שלה בגלל שהיא לא יודעת להכין אוכל, "לא יודעת לעשות כלום" ומזניחה את עצמה".
סליחה אבל זה דבר ממש שיטחי.
כשיהיו לי ילדים, אם הם יהיו טיפה מלאים או "מוזנחים" אני אעזור להם, לא אתבייש בהם בחיים.
אמא שלה עברה לידה ואני מניחה שהיא כן גידלה אותה, ועכשיו כשהאמא בבעיה, הילדה מתלוננת ומתביישת בה במקום לנסות לעזור לה?

התגובות מזעזעות אותי חח סורי אבל מה זה תגידי לה מה מפריע לך בה
אל תגידי לה שום דבר. אלה שאומרים בתגובות "שאולי היא בדיכאון" לי לא נשמע שהיא בדיכאון.
לי נשמע שהילדה שלה כפוית טןבה והיא מתביישת באיך שאמא שלה נראית.
ועוד לעודד אותה לדבר עם אמא שלה כדי לשנות אותה???
ואו

כאמא הייתי ממש נעלבת
היא אוהבת אותך? דואגת לך? מה עוד חסר
מודה הייתה לי תקופה שהתביישתי טיפה באמא שלי ואת פשוט צריכה להתבגר ולהבין שפשוט אין כמו אמא. היא הכי טובה שתוכלי לבקש. את צריכה להעריך אותה ולא להתבייש בה.

אנשים על מה המינוסים?? נטו התכוונתי לזה שזה שהיא שמנה לא אומר שצריך להתבייש בה. מה זה משנה אם היא מתאפרת או לא??? איפה כל אלו שאומרות שאפשר להיות יפה בלי איפור ושזה לא משהו שצריך להתבייש בו??
לא ירדתי עלייך, אם התכוונת אליי- וזו ממש לא הייתה הכוונה שלי.
סהכ אמרתי שאם את מתביישת באמא שלך, שזה לא יהיה בגלל שהיא לא יודעת לבשל, לא מתאפרת ושהיא שמנה.

את יכולה לעשות איתה ספורט ביחד, ללמוד לבשל איתה..
תגידי לה שאת רוצה להתחבר איתה יותר וככה גם תלמדי שאין מה להתבייש וגם שהיא תלמד תוך כדי.
מסכימה עם האנונימית שמתחתיי.


לגבי מה שכתבת בתשובה מתחת:
זה מה שכתבת שאת מתביישת בו, מאיפה ציפית שאני אחשוב שיש עוד דברים? אין עליך שום חובה לפרט אבל אם את מצפה שיענו לך מן הסתם שלא כולם יענו כמו שאת רוצה, ותאמת לא מבינה את הבעיה במה שאמרתי כי חא אמרתי שום דבר נגדך.

שואל השאלה:
אתם מודעים לכך שהשאלה היא לא "אתם יכולים בבקשה לרדת עלי" ולהגיד לי מה ואיך אני עושה לא נכון ואיזה ילדה חרא אני וכפוית טובה, בלי לדעת את כל הסיפור שלי?
ואם אמא שלי צורחת, מקללת, שונאת אותי?
אם יש לי בעיות במשפחה?
אם אף פסיכיאטר לא עוזר לה?
אם ואם ואם.
בבקשה אל תשפטו לפני שאתם יודעים הכל!!

אם את חושבת שהאוכל והמראה זה הבעיה העיקרית, את טועה ובגדול.
אני לא חושבת שחובה עלי לפרט ככ.

אה רגע אז אם היא לא מתאפרת ולא יודעת להכין לאכול זה אומר שאת צריכה להתבייש בה? זוועה.

מה הבעיה בזה שהיא מלאה ?
מה הבעיה בזה שהיא לא מתאפרת?
ומה הבעיה שאבא שלך זה זה שמכין את האוכל ?
לפי מה שאת מתארת, הבעיה היא לא בה אלה בך
תתחילי לקבל את אמא שלך כמו שהיא ולהעריך אותה.
גועל נפש, אמא שלך שסחבה אותך תשעה חודשים בבטן, שהולידה אותך, שטיפלה בך, שהאכילה אותך ואת מתביישת בה כי היא לא מתאפרת?!?! באמת? תגידי תודה בכלל שיש לך אמא

שואל השאלה:
^אשמח אם לא תקראי רק את התגובה הראשונה שלי ותמהרי לכתוב תגובה נגד.

תהיי גאה בזה שהיא מגדלת ילדים זה לא כזה פשוט

לך תדע
מה הקשר? אמא שלי לא מושלמת בכלל.
אני פשוט מקבלת את זה שהיא בן אדם והיא לא הבעיה שלי כי אני יכולה להיות בוגרת ולדאוג לעצמי ולתקן מה שאפשר.
אם היא לא מכינה אוכל אני אכין ואם היא מוזנחת זאת לא בעיה שלי ואני גם לא מתביישת בזה.

טוב, אז אם זאת בעיה של הילדה היא צריכה לעזור לאמא שלה במקום להתבייש בה ולגרום לה להרגיש יותר נורא.

הוא לא סיפר לי על הבעיה שלו, פשוט אני רואה שיש לו בעיה.
משהו שהוא חווה ועובר זאת בעיה שלו לא שלי, הוא עובר משבר, לא אני.
זה שזה משפיע עליי לא אומר שזאת בעיה שלי.

אני אסביר לך את זה ככה:
למשל יכול להיות הורה שילד 1 שלו הוא אנורקס וילד שני שלו במשקל עודף וילד שלישי שלו עם דיכאון.
ואז אותו הורה יתמסכן ויגיד "ואי יש לי ילדים לא רגילים" "ואי איך נדפקתי" "אבל ליוסי יש ילדים כאלה טובים ורגילים"
במקום לעזור לילדים שלו בבעיה שלהם הוא יהפוך את זה לבעיה שלו ויתמסכן במקום לעזור להם.
הוא יהפוך את עצמו למי שהכי מסכן והכי במשבר ולא יתייחס לרגשות של הילדים שלו.

זה מה ששואלת השאלה עושה בערך לדעתי.

אבל רואים שהיא במצב נפשי לא טוב ושאין לה כוחות למטלות הבית, זה בסדר גמור אם תבשלי במקומה וגם אם אבא שלך יבשל, זה בסדר לעזור לה.. כל החיים היא טיפלה בך, כשהיית קטנה היא האכילה אותך ודאגה לך .. במקום לכתוב פה שאלה כזאת עליה , אני במקומך הייתי מנסה לדבר איתה ולראות מה איתה

שואל השאלה:
^אבל מאיפה לך??
איך את יודעת שכשהייתי קטנה המצב היה שונה??
כל החיים היא טיפלה בי, האכילה אותי?
לא אמרתי דבר כזה,
ואני מבינה שזה אולי מובן מאילו אבל לא אצל אמא שלי.

שואלת השאלה
אם את מספרת על משהו מן הסתם שנתייחס רק למה שפרטת, מאיפה לנו לדעת שהיא צורחת, מקללת וכו?
אני מצטערת שזה המצב אבל יש הבדל בין להתבייש באמא שלך בגלל המראה שלה וכי היא "לא יודעת לעשות כלום" לבין להיות עצובה שאמא שלך מקללת וצורחת וכו.
את באנונימי ואני יודעת שלא מרגיש לך בנוח לפרט אבל פירטת על הדברים שהם לא הבעיה העיקרית שלך (המראה שלה, ההזנחה שלה וכו).

תקשיבי. את קיבלת תגובות רעות כי השאלה שלך נשמעת רעה, זה היה נשמע ממש אכזרי. אחרי זה ראיתי את מה שהוספת בתגובות וזה דיי שינה את התמונה.
בפעם הבאה שאת חושבת לרשום שאלות בסגנון הזה אני ממליצה לך להתנסח בצורה הכי טובה שיש כדי שזה לא יתפרש אחרת , ואז זה יחסוך המון תגובות כאלה

בזכות אמא שלך את חיה אז תגידי תודה במקום להתבייש בה

אני אשתף אותך שגם אמא שלי לא גידלה אותי, אצלי זה. היה בגלל שהיא שברה את הרגל, אבא שלי גידל אותנו בזמן שהיא קיבלה כסף מהביטוח וככה התפרנסנו.
אז אצלנו הייתה לה בעיה פיזית.
אמא שלך אולי עם בעיה נפשית עכשיו שמונעת ממנה לגדל אותך, לא נראלי שהיא עושה את זה מכוונה רעה.

את צריכה להעריך אותה על מה שהיא כן עושה לך ובשבילך אסור לך לישפוט אותה ומה איכפת לך שהיא שמנה זה לא את ולמה היא צריכה לאכין לך אוכל תכיני לעצמך

תודה? ^

אל תתביישי בה כולם יש בהם איזה פאק גם בך את לא מושלמת את צריכה לאהוב אותה אם זה בגלל מה את חושבת שחברים יגידו אז הם לא חברים אם הם יצחקו על אמא שלך נגיד אני הייתי במסעדה ובנות התחילו לצחוק על הצחוק של אמא שלי ופשוט דפקתי להן אצבע שלישית והן הלכו

את בן אדם מגעיל תגידי מה אכפת לך שהיא מלאה או לא שמה איפור זה הבחירה שלה אם נוח לה לחיות ככה שתחיה ככה

תני לזמן לעבור. יש תקופות כאלה. זה קשה להתבגר. בסוף היא תהיה החברה הכי טובה שלך לנצח