אני מרגישה סמרטוט ואפילו יותר גרוע מסמרטוט.......

שואל השאלה:
אני תמיד מעצבנת את אבא שלי ומשגעת אותו והוא משתגע ממני וכואב לי לראות אותו ככה אבל בגלך המצב הנפשי שלי אני עושה ככה ולמרות שאני ממש אוהבת אותו אני תמיד מעצבנת אותו
ואני מרגישה הרגשה חרא לגמרי כי תמיש שאנחנו רבים השכנים ממולינו מתחילים להגיד נכון ולהתערב והיה פעם שעברתי השפלה בגלל זה.....
ואני עכשיו בוכה את החיים לא יודעת מה לעשות כאילו למה אנשים מתערבים בזה??? אנחנו אף פעם לא היתערבנו להם ולאף שכן בחיים וגם אצחקנו עליהם והיה פעם שאח של השכנות פתח לי את הדלת וצחק בכוונה שניכנסתי הבייתה והם צחקו הרבה ואני פשוט נמאס לי אני לא יודעת מי אשם ומי לא אשם אני לא יודעת מי הרע פה ומי הטוב כאן כולם אומרים לי שהן בחורות רעות שצחקו עליי התחילו להגיד לי מכוערת דובה דובה כאילו ממש בכעס כזה עליי כאילו עשיתי להם משהו
אני פשוט לא יכולה עם השיגעון הזה יותר זה דברים של משוגעים מה שהן עשו לי ואני פעמים רבות מרגישה אשמה ושהן צודקות שאני כביכול ילדה בלתי נסבלת עבורו אבל הם גם אומרות שערבי יותר טוב ממני ואבא שלי מסכן שהוא אבא שלי ואני מתחילה להרגיש קופי של אמא שלי כי גם לה אמרו ועשו ככה ואני מרגישה יותר גרוע ממנה
אוףף
אני בוכה את החיים שליי
מה לעשות????????

וואו אחותי אני מציעה לדבר עם אבא שלך על המצב הנפשי שלך ולהסביר לו את המצב ולדבר איתו ולהגיע להבנה ושלום אבל גם את צריכה לעשות שינוי אני לא אשקר לך ואני גם מציעה לפנות לשכנים המזעזעים שלך ולהגיד להם את הכל בפרצוף כי ממש לא מגיע לך את כל ההשפלות האלו הם קצת שכחו שאת בן אדם והן לא צודקות הן לא מכירות אותך והן לא יודעות מה איתך ומה עם המצב הנפשי שלך ולאבא שלך יש מושג מי זה בכלל?

שואל השאלה:
^אחותי מישהי משם אמרה לי כלבת צ'וואווה הם ממש לא חושבות שאני בן אדם פעם נסתי ללכת אליהן ואבא שלהן סגר לי את הדלת בפרצוף

אל תלכי אליהן פשוט שאת רואה אותן ואם הן מקללות אותך תגיבי להן כמו גדולה ותראי להן שגם לך יש פה.

אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות על ז ה ואני מקווה שאת במצב טוב יותר..
בגלל שיש קצת מרחק מאותו היום.. הייתי מציעה לך להתכנס רגע לתוך עצמך ולמצוא את הנקודת איזון הפנימית שלך. את המקום הזה בעצמך שאת שקטה לבד עם עצמך ואת יכולה לנשום עמוק או כמעט עמוק.
נשמע שאת ממש אוהבת את אבא שלך, ובגלל שיש לך הרבה דברים בתוכך, שלא נותנים לך מנוחה, כשקשה לך הדרך שלך לבטא את הקושי בפניי אבא שלך הוא לריב איתו.
במילים אחרות הריב שלך איתו הוא לספר לו מה מתחולל בתוכך בלי ממש לספר.
כדי לרוקן קצת את הלב שלך מהמועקה הייתי מציעה לך לדבר עם אבא שלך, להגיד לו את האמת-שאת אוהבת אותו ולהתנצל.
במישור אחר להבא הייתי מציעה לך לחשוב על דרך אחרת בה תוכלי לשים לב מתי את מגיעה לסף שלך
ועל דרך אחרת להוצאה, להבאה לידי ביטוי את מה שאת מרגישה בדרך עדינה יותר.
ברור לי שזה שיא הקשה להיות מודעת לעצמך מלכתחילה וברור לי שזה הכי לא פשוט בעולם לבוא לאבא שלך ולומר לו קשה לי עכשיו א', ב', ג' וברור שזה גם לא תמיד יפטור את הבעיה וירוקן לכן אני מציעה לך לחשוב על דרך אחרת שתוכל לעזוב לך לנתב את העומס הריגשי שאת חשה.
זה יכול להיות ריצה, ניגון, שמיעת מוזיקה כעוסה, ציור, חריטה, בישול-לדוג' התעסקות עם בצק, ריקוד, שחיה או כול דבר אחר שיכול לעזור לפרוק את המסה הריגשית.
גם ללכת למקום בודד כדי לבכות זה בסדר.
נסי למצוא את הדברים שמרגיעים אותך ולהיאחז בהם.
באמת בסוף את טובה והעובדה לכך היא מה שכתבת פה.
הטוב שלך צועק מכאן כל כך שאי אפשר לחשוב אחרת.
השכנות, הבנות האלו וכל שאר הדברים הם מעטה חיצוני לבעיה הפנימית האמיתית.
ברור שקשה פשוט להתעלם מהן אבל בואי ננסה להתגבר ובשביל זה להתכנס לנקודה הפנימית השקטה, המאוזנת יותר.
את מסוגלת לכך. אני בטוחה.
אם את לא נמצאת בטיפול אז גם זו בהחלט אופציה.
לחפש ביחד עם אבא שלך תרפיה במשהו שנראה לך שתואהבי או פסיכולוגית\ מאמנת.
לפעמים אנחנו צריכים עזרה מאדם אחר שיחזיק בשבילנו את המראה כדי שנוכל לראות ולהיזכר ולהתחבר לעצמינו מחדש. בשביל לנקות את הקליפות.
"נֹפֶת צוּפִים אַתְּ, יַלְדָּתִי,
יַלְדַּת הַכְּפָר חָפְשִׁיָּה
כָּל מָקוֹר אֵלָיו תִּפְנִי
תְּפִלָּתֵךְ הִיא שִׁירָה חֲדָשָׁה..

הַטּוֹב שֶׁלָּךְ יְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים
אַתְּ לְאַט תְּהַלְּכִי בְּפַרְדֵּס רִימּוֹנִים
תָּעִירִי חַיִּים
לִתְחִיָּה מִתְּקִיעָה לִתְרוּעָה
בִּתְרוּעָה" (בוצר)

או בקיצור- "הטוב שלך ינצח את כל השברים" לפעמים רק צריך להיזכר בו ולמצוא את הכלים להגיע ולהוציא אותו:)