נמאס לי.פשוט נמאס.

אני כל כך גאה בך ואני אוהבת אותך אפילו שאני לא מכירה אותה ואני ממש רוצה להכיר אותך אני בטוחה שאת מדהימה הם לא שווים אותך אני גאה בך

מבינה אותך לגמריי תזכרי שאת לא לבד, אבל אנשים בסטיפס לא בדיוק יכולים לתת לך את העזרה שאת צריכה.. שקלת אולי ללכת לפסיכולוג/ית שכן יודעים איך לעזור לך?

שואל השאלה:
אני לוקחת פסיכולוג

היי, בבקשה אל תעשי את זה, את אהובה ואנשים רוצים שתישארי פה. הפלקס שלך כאן זה שתראי להם שגם אם הם פוגעים בך- את נשארת חזקה ולא נשברת.
אם את רוצה לדבר, אני תמיד פה:)

זה כבר טוב!! אני מקווה שהמצב ישתפר ויהיה לך טוב יותר, אל תשכחי שאת חזקה ברמות ואת תעברי את זה

היי!!!! את מדהימה וחבל שהסביבה שלך לא רואים את זה. הכל לטובה תזכרי, תמשיכי להילחם ואת תתגברי על הכל

אחותי אני מבינה לגמרי מה את אומרת, ואני אגיד לך שאת חייבת להתעלם מאנשים כאלה ולהעלות להם את המודעות לרעל שהם מפיצים.
תגידי להם ברצינות את מה שאת חושבת על מה שהם אומרים

לאמירות עצמן אל תתייחסי, קחי בחשבון שאלה אנשים חסרי טאקט ומי שמפיץ רוע זה כי הוא זה שרע לו.
תדעי שהם מסכנים ולא יודעים לאן לבזבז את התסכול שלהם אז הם מוציאים את זה עלייך
במקום לקחת לכיוון שאת נעלבת מזה, תקחי את זה לכיוון של רחמים עליהם.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולםם

וואו, אני מרגישה כאילו את מתארת אותי, זאת הרגשה נוראית.

אני באמת לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה, בדרך כלל אני עושה את עצמי כאילו הבנתי אבל בלילה אני מרגישה כאילו אני בגיהנום, ובבוקר אני שוב אותו אדם שהייתי לפני כמה שעות, שעמדתי מול אותו אדם והוא השפיל אותי אבל נשארתי חזרה כדי לא באמת להראות לאנשים את הרגשות שלי, ורגשות זה דבר נוראי, לאף אחד לא באמת אכפת מהרגשות שלך חוץ מעצמך ובמצב שלי עכשיו גם לי לא אכפת,

אולי זה באמת מגיע לי, אולי באמת הייתי צריכה למות כמו שהם אמרו, אולי אני באמת טעות, אולי ואולי ואולי, ילדים זה דבר נוראי, אנשים זה דבר נוראי, כולם כלפי חוץ כל כך נחמדים אבל מבפנים אנחנו בדיוק אותו דבר, שבורים ומרוסקים, מנסים לאחד את חתיכות הלב השבור שלנו ולא מצליחים, אפילו לא קרובים, אז אנחנו מנסים ומנסים ובסוף אנחנו לא שמים לב אבל אנחנו פוגעים בכל מי שאי פעם היה חשוב לנו, מנתקים קשר בשביל לא לפגוע בהם אבל זה הדבר הכי פוגע שיש.

ולא משנה כמה ננסה בחיים לא נהיה מושלמים, ומי שנראה לנו מושלם הוא בעצם האדם הכי שבור שקיים.

מנסים ומתאמצים להדחיק את הרגשות שלנו, אבל בלילות כמה שאנחנו סובלים, הצלקות על הידיים לא מפסיקות להצטבר, אבל הם לא רואים, הרי למה שהם יראו, לא באמת אכפת להם, לאף אחד לא באמת אכפת, וזאת האמת המרה, ואנחנו חיים כמה אותי נראים חיים ושמחים מבחוץ אבל מבפנים אנחנו כולנו שבורים.

מנסים לחיות בשקט, בשלווה, מנסים למצוא היגיון במעשים שלנו, אבל אין, בחיים לא היה ובחיים לא יהיה.

הניסיונות שלנו להיות מושלמים פוגעים בכולם אבל אנחנו אלה שסובלים הכי הרבה, סובלים מהחברה הדפוקה שנוצרה לנו, סובלים מהקרובים אלינו שרק מנסים לעזור אבל זה הדבר הכי פוגע וסובלים מעצבנו, מהנסיון שלנו להיות אנחנו בזמן שמצפים מאיתנו להיות משהו שאנחנו אפילו לא רוצים.

אז אולי זה ישמע קלישאתי וברור מאילו אבל אנחנו חיים בשביל עצמנו וכל השאר סתם דמויות שהולכות ובאות בתוך הצגה שנקראת החיים שלנו.

העולם הוא תפאורה אחת ענקים ואנחנו סתם עוד חלק בתפאורה, אחראים להצחיק, לבדר, להנעים את זמנם של הצופים בנו.

וככה הימים עוברים ואנחנו רק עוד דמויות שאחרי שנמות אף אחד לא יזכור, אולי מישהו אחד, או שתיים, אבל לא יותר מזה, אנחנו נשאיר את החותם שלנו ונלך למאחורי הקלעיים, ונראה את ההצגה משם, ונבין כמה היינו חלק קטנטן ממשהו יותר גדול ממה שאנחנו חושבים.

אולי אני לא פסיכולוגים ולא פסיכיאטרית אבל אני עדיין יכולה להבין מה את מרגישה, ותאמיני לי שברגע שתמצאי את האנשים או אולי אפילו מישהו אחד שעושים לך טוב, זה יפתור הכל, ושאני אומרת הכל אני מתכוונת לזה, הוא ישנה לך את זווית הראיה לזווית שבה בחיים לא חשבת שתראי, תביני כמה הכל היה בדיחה אחת גדולה, וכל האלו שצחקו, ירדו, העליבו וניסו לשנות אותך, בסוף הם האלו שיצאו מסכנים, כי הם מנסים להעביר את כל התסכול שלהם בכך שהם יורדים ומשפילים אחרים.

ולי נותר לומר לך, שהכל פה מזוייף, הכל חוץ ממך, אז אל תשימי עליהם, תעשי רק מה שאת אוהבת ורואה לנכון, ואם את רוצה לדבר אם מישהו אני פה, ❤

שואל השאלה:
אני אוהבת אותך.

^גם אני אותך, אפילו שאני לא מכירה אותך, את מהממת ואל תתני לאף אחד לשנות אותך, את מושלמת בדיוק כמו שאת ואל תשתני לעולם