אני התחלתי לא לשנוא את הגוף שלי ואני ליטרלי מתעצבנת על זה

כשהייתי קטנה יותר דימוי גוף לא היה קיים הייתי קטנה
ומן הסתם עם השנים המודעות עלתה יותר ויותר
והיו תקופות ששנאתי את עצמי ולא סבלתי את איך שנראיתי
ויש תקופות שפחות
אבל פתאום אני במצב שאני מסתכלת במראה ואני לא רוצה למות
אני מסתכלת במראה ואני מתגאה במה שאני רואה
אבל איכשהו אני אומרת, כאילו למה את שמנה יש לך סימני מתיחה בכמויות וצלוליטיס כמו בשקיות ניילון ברמה של נשים שעברו לידות וגדולות ממך ב20 שנה לפחות
למה?
אני לא אומרת שעכשיו אני לובשת חולצות בטן וקונה ולובשת מה שבאלי, אולי כי אני מפחדת שישפטו אותי יותר מידי כבר בלי קשר לביטחון עצמי אבל זה משהו אחר.
כי לא משנה כמה אני רואה בטיקטוק שלי בנות שמעודדות בודיפוסיטיביטי וכמה אנשים שמגיבים תגובות שמנופוביות לא מזיז לי את הכפל שומן בתחת
וכמה שהגעתי למצב שלא כל בן אדם שאני מדברת איתו אני מובכת לדבר על השומן אפילו שמדובר על דברים רפואיים
אבל פשוט משהו אומר לי, אבל זה בולשיט, את לא אמורה לאהוב את עצמך, את שמנה, את לא נראית כמו איך שילדות ממוצעות בגילך נראות, אז את צריכה פשוט לא לקבל את זה
אני כבר לא יודעת למה זה קורה וזה מרגיש שלא משנה כמה אנשים ישכנעו אותי וכמה אני אשכנע את עצמי זה לא ישתנה