יש לי חברה שהמשקל שלה בריא והיא יחסית רזה והיא כול הזמן אומרת שהיא שמנה

גם חברה שלי אומרת את זה אבל חברה שלי אומרת את זה מתוך צומי וכל חמש דקות מזכירה את זה

שואל השאלה:
לא צומי ממש רציני

תני לה כאפה

שואל השאלה:
מה? אני שואלת מה יעודד אותה תחשבי שאת לא מרגישה עם הגוף שלך בנוח ויבואו אותך באלימות תחשבי קצת לפני

אני בן יואו מה יש לאנשים
בצחוק למה שתתני לה כאפה
היא רזה אז מה היא בוכה

וואי הייתי מנתק איתה קשר, באמת שאין דבר שיותר מעצבן אותי מאנשים רזים שיודעים שהם במשקל תקין ורוצים להרזות כל הזמן ומדברים על זה. ועוד איתי או לידי, שהם רואים שאני 100 קילו ומכירים אותי שאני שנים עושה כל דבר אפשרי. באמת שאני לא הייתי סובל את זה

שואל השאלה:
לזה השני ^^
ואני גם בן
גם אנשים רזים יכולים לא לאהוב את עצמם

שואל השאלה:
היי לזה שהכי למטה זה לא מעצבן היא מרגישה רע עם עצמה היא רוצה להרזות

^^^^יואו מה הקשר בכלל? ^^^וגם מה שאתה אומר ממש לא בסדר
אז מה, לאנשים רזים אסור להרגיש רע עם עצמם? אנשים רזים גם סובלים, אתם יודעים. למעשה, זה ממש כמו אנשים שמנים, לא פחות. ואין לכם מושג מה יכול להיות שהיא עוברת, או כל מישהו רזה אחר. אז תפסיקו כבר להגיב ככה אתם לא יודעים כמה זה מגעיל ויכול לפגוע גם באחרים. אם אין לכם מה להגיב בצורה שלא מזלזלת אז אל תגיבו, להתראות ויום טוב.

שואל השאלה אתה לגמרי צודק. סוף סוף מישהו מתחשב שמבין. יש סיבה למה אתה שואל את זה? זאת אומרת, מה בדיוק קורה איתה כרגע, משהו מדאיג אותך? רק רוצה לדעת רגע, זה יכול לעזור לי להבין את המצב.

שואל השאלה:
היא מרגישה ממש רע עם עצמה והיא תמיד אומרת למה הוא לא רזה יוצר או מתאמנת ויש לה רגשות אשם על מה שהיא אוכלת

^^^^ אוי איך התעצבנת... נראה שפגעתי לך בנקודה רגישה אה? בטח גם את איזה מקלונית אנורקסית שבטוחה שהיא פיל בגלל כל מיני תסביכים במוח, אז במקום לבכות פה בסטיפס מאנונימי כי מישהו שם לך את האמת מול הפרצוף, לכי תטפלי בעצמך, במרכז רפואי או אצל פסיכולוג, ותצאי מהסרטים שאת אוכלת

אתה אפילו לא מצליח להבדיל בין בן לבת, אז אל תקרא לי מטומטם

שואל השאלה:
לא אכפת לי עם אתה בן או בת

אם*

שואל השאלה:
אף אחד לא שאל אותך זונה

חח אני מת
אני בן אבל בסדר

^^^^^^אוי כמה חבל שאתה טועה ואין לך מושג עד כמה, לא שזה עניינך. ודבר ראשון, לאף אחד עם בעיות אכילה אין בעיות במוח, אלו בעיות רגשיות סבבה? דבר שני, אתה לא תקבע לי שום דבר ולא תאבחן אותי בשום דבר ולא תגיד לי שאני לא בסדר, כי אתה אם זה כבר שלא בסדר פה. ו - וואו, ללכת לפסיכולוג זה ממש לא לאנשים פגומים. לך אתה להתעורר מהמציאות שאתה חי בה, תראה את העולם כפי שהוא ולא תקרא לכל דבר חרא, כי זה מה שאתה עושה כרגע.
גם למה התגובה שלך מועילה תזכיר לי? כי שואל השאלה שאל מה לעשות כדי לעזור לה, הוא לא שאל מה דעתך על זה...

^^^^^^^^שואל השאלה, נשמע לי (ואני לא מאבחנת אז אני לא יכולה לדעת באמת כן? אומרת מה נשמע לי, כלום לא בטוח) שהיא אולי סובלת מהפרעת אכילה. זה קשה, כל הכבוד שאתה מנסה לעזור ושם בשבילה. אני לא ממש יודעת איך אתה יכול לעזור חוץ מלהיות בשבילה (ולהזכיר לה שהיא מהממת ויפה כפי שהיא למרות שאני לא בטוחה עד כמה זה יעזור, שוב, אני גם לא הייתי במקום שלה) אבל בטוחה שיש אנשים פה שמבינים ויעזרו. ניסית לדבר איתה על זה? אם כן מה בדיוק היה השיח? יש לה מישהו במשפחה/בחברים/מכרים שמבין בזה? סליחה שלא יכולה לעזור יותר, פשוט לא רוצה לתת מידע מטעה ולא ממש מבינה בזה לגמרי. תזכור גם שכל מה שכתבתי פה לא ודאי. וכך או כך מאמינה שיהיה טוב בסוף, תהיו חזקים וכל הכבוד לך על זה ועל כך שאתה נמצא איתה, זה לא מובן מאליו ואני בטוחה שהיא מעריכה את זה :) 3>

^^
קצת ידע כללי, לבורים שבינינו:
1. רגש נובע מהמוח. פיזיולוגית. כנל דימוי עצמי ושטויות כאלה. בעיות רגשיות הן בעיות בתפקוד התקין של המוח, וחוסר יכולת לחשוב ולהתרכז בדברים הנכונים.
2. למה שאני לא אגיד את דעתי? זו זכותי, בטח ובטח שאני צודק, הרי לא טעיתי..
3. ללכת לפסיכולוג זה חד משמעית למי שיש לו פגם - הפרעות אכילה, חרדות, עצבים, דיכאון ועוד.. זה הכל מחלות ופגמים, לפסיכולוג הולכים בשביל לקבל טיפול, וטיפול, כשמו כן הוא, נועד לטפל ולתקן משהו פגום.
4. מישהי רזה שבטוחה שהיא שמנה לא יכולה להגיד לאחרים "לראות את העולם כמו שהוא ולא לחשוב שהכל חרא", זה קצת חסר מודעות עצמית, אבל לא פלא, גם חוסר יכולת להבין את מימדי הגוף שלך זה חוסר מודעות עצמית, וזה פגם, מוחי, שצריך ואפשר ומומלץ לטפל בו

שואל השאלה:
תקשיב דובון צא מהשאלה שלי לא אכפת לי מהדעה שלל