אני אתאיסטית ואני לא יודעת אם לצום..

במקרה הכי גרוע תנסי ואז תגידי שאת לא מצליחה ושאת מרגישה נוראי או משהו כזה ואז תאכלי

תצומי בשביל לכבד אותם

אם את רוצה לא לצום אבל תוכלי בסתר כזה
ואם את לא מאמינה אבל עדיין מרגישה מן מחויבות כזאת, תצומי. אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני לא מגדירה את כצמי. כאילו אם אני לא מאמינה או כן אני לא ממש יודעת. מעדיפה לא להגדיר. אבל אני כן מרגישה יוצר טוב אם עצמי אם אני אוכל כשר, אז אני עושה את זה.

זה הזמן לספר להם שאת לא מאמינה
מקסימום תלכי לאכול בחוץ
ואז מה אם הם מצפים את לא חייבת את לא מאמינה אז אל תצומי

שמעי, לצום לא יהרוג אותך, וגם לא לצום לא יהרוג אותך. השאלה מה הם המחירים שאת מוכנה לשלם. האם את מוכנה לשלם את המחיר של לאכול בסתר ולשקר למשפחה שלך כדי לא להתעמת עם השוני באמונות שלכם? האם את מוכנה לשלם את המחיר של לצום בניגוד לאמונה שלך כדי לא להתעמת עם השוני באמונות שלכם? האם את מוכנה לשלם את המחיר של ויכוח או חוסר הסכמה או לא יודעת איך המשפחה שלך עלולה להגיב בשביל להגיד את הדעות האמיתיות שלך וכדי לא לשקר לגבי המעשים שלך ובאופן גלוי לבחור בחירה שאת מאמינה בה? זו ללא ספק סיטואציה לא פשוטה ולכל צד שתבחרי יש מחיר. השאלה היא איפה את עומדת כרגע בחיים שלך מול עצמך ומול המשפחה שלך ומה המחירים שאת מוכנה לשלם ברגע הזה. זו שאלה מאוד אישית ואני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות אלה שנותנים לך תשובה עליה.. זה שלך

תעשי מה שאת מרגישה איתו בנוח. את לא חייבת כלום לאף אחד. אם מתאים לך לצום תצומי, ואם לא, אז לא. אל תבססי את ההחלטה שלך על דעות ואמונות של אנשים אחרים.

אם את מרגישה שזה לא נכון לך לצום, אל תצומי.

אבל אם את הולכת לעשות מזה עניין ענק ולהתחיל להחביא אוכל, תעשי את השיקול שלך מה יותר הגיוני.

תאכלי מתחת לשמיכה שהם לא רואים