אני כל כך מצטערת הייתי בקטע עם מישהו באמת מיוחד.התחברתי אליו מכל הבחינות.

היינו באותו ראש,צחקנו מאותם דברים,והוא נפתח אליי מה שלא חוויתי מעולם עם אף גבר אחר.עברו חודשיים מאז שהתחלנו לדבר ומצאתי את עצמי בוכה הרבה לא כי הוא פגע בי ,אלה כי אכלתי המון תסביכים שגרמו לי להתרחק והוא עדיין נלחם עליי אבל לא היה שם בשבילי מספיק ,היה מסנן אותי הרבה,למרות שראיתי שהוא היה מחובר וזה נורא פגע בי והייתי נפגעת מלא.עברו חודשיים מאז שהפסקנו לדבר והוא לא יוצא לי מהראש.קשה לי לחשוב על זה שאיבדתי אותו למרות שהוא לרוב היה שם בשבילי ,אני כל כך מתגעגעת אליו.באחד מהפעמים שהוא סיפר לי עליו הוא סיפר לי על אבא שלו.אבא שעזב אותו בגיל קטן,הסתבך ועבר לגור בעיר אחרת.אז היום בדקתי קצת,ראיתי שלאבא יש משפחה,ילדים ,אישה ושמחת חיים ושהילד שאני אוהבת תומך מהצד,עוקב בפייסבוק,באינסטגרם גם אחרי אשתו החדשה של אבא שלו.הוא סיפר לי שהוא מדבר עם אבא שלו שלוש פעמים בשנה.כואב לי הלב .אני לא מפסיקה לבכות.אני לא מאמינה שנטשתי אותו אחרי שהוא נפתח בפניי וסיפר לי הכל עליו.אני לא מאמינה שעשיתי לו כאב וכואב לי הלב כל כך ואני בחיים לא אשכח את זה.אני מקווה שבאמת לא הייתי חשובה לו ושהניתוק קשר הזה לא הפריע לו,אני מקווה שלא הכאבתי לו אפילו טיפה ושאף אחד לא יכאיב לו לעולם,הוא ילד כל כך טוב וטהור שהחיים מובילים אותו להיפגע הרבה.הלוואי והייתי יכולה לחזור להיות שם איתו.אני מתגעגעת אבל לא אעשה את הצעד.אם זה צריך לקרות זה יקרה.בינתיים,אהוב שלי,בהצלחה בהכל,שלא תדע שום צער בחיים שלך ותהיה ותגשים את כל החלומות שרצית וסיפרת לי עליהם .אתמוך בך מהצד גם אם לא נהיה בקשר וגם אם לא נהיה זוג.