לדעתכם אני צודק או שאני סתם אוכל סרטים

השנה עברתי בית ספר ואני גם מעיר אחרת וזה אז באמת שלא הכרתי אף אחד ואני קצת פוחד שהמחנכת ריחמה עליי ואמרה לילדים להתחבר איתי , בתקופת הזום קצת אחרי תחילת הלימודים ילד מהכיתה פנה אליי ואמר לי שהמחנכת אמרה לו שאני מבין מאוד בנעליים ואם אני יכול לעזור לו כמובן שאמרתי ברור אחי ועזרתי לו , לאט לאט כביכול נהיינו חברים אבל אף פעם לא הרגשתי איתו והילדים האחרים שבאמת כיף להם איתי ושזה מרגיש שלם , והם גם התרחקו והצנהגו לא יפה בקיצור.
וגם כל שיחה שלי עם המחנכת היא פתחה את השיחה בזה שהיא רואה שאני מתחבר ספצפית עם הילד הזה ולא אמרה ילדים אחרים ושהיא שמחה .
וככה גם במקומות ישיבה תמיד הושיבה אותי קרוב אליו ....
עכשיו זה נראה הגיוני התאוריה שלי?

ובאמת שאם זה ככה זה עצוב אף פעם לא הייתי ילד דחוי שהמחנכים צריכים להתערב חברתית בשבילו ותמיד מצאתי את המקום שלי , אז מה פתאום אני איזה מסכן שמרחמים עליו