אני מסיים בית ספר שבוע הבא )בגרות אחרונה) וחשבתי

כל כך מבינה אותך, עברתי את זה גם
אשקר אם אגיד שלא בכיתי כמה ימים על סיום התיכון, כל כך מתגעגעת לימים האלה ולתקופות האלה

תשמור על קשר בווצאטפ עם החברים לביהס

כן אני מאוד מזדהה. זה עצוב!

"מתחיל את החיים" - חכה יש צבא, הוא רק לוקח לך את החיים חחח.
ואין סיבה שתתגעגע לבית הספר, זה מקום נורא. לא מתגעגע אליו בכלל.

פעם ראשונה שאני רואה שבן אדם משווה בין צבא לבית ספר.
בית ספר היה המקום מפלט שלי, לי אישית היה מאד כיף בבית ספר. כל הצחוקים כל החברים, כל הלחצים האלה לקראת בגרויות. הטיולים המסיבות. איך חוזרים לזה??? אין איך. בצבא אין את זה. באזרחות אין. בית ספר זו תקופה כל כך מושלמת, אם הייתה לי את האופציה להחזיר את הגלגל אחורה, קל!

הגיוני. מוצאים מסלול, מבינים מה רוצים מהחיים (;

אני עצובה בגלל כל הצחוקים וזה אבל בתכלס שמחה שסיימתי

אני עוד לא עברתי את זה אבל אני חושבת שעם החברים שלך אתה יכול לנסות לשמור על קשר. אם הוא באמת חזק אז הוא ישאר לעוד הרבה זמן בלי שתשים לב. בנוגע למורים, זה תמיד מתחלף, הם העבירו לך את המידע ועכשיו אתה ממשיך עם הידע שצברת וממשיך הלאה, הם תמיד ישארו איתך בראש וברגשות שלך. הם אלה שכיוונו אותך ביחד עם ההורים שלך.

לא...
אני סיימתי את הבית ספר לפני שנה
ואי זה כיף ממש
לא סבלתי אותו
שמחה שאין יותר:)

אני חושבת על זה כל הזמן וממש לא באלי להגיע לרגע הזה

שלום, סתם פה לחפש ילדי יסודי שעולים לחטיבה.

טובב !

אתה כל כך חסר סבלנות לסיים את הלימודים, ואז אתה מבין כבר שהחיים מתחילים צבא, אחרי צבא, עבודה, משפחה וכן זה דיי מפחיד

סיימתי לימודים אח יקר

כן זה מבאס 12 שנה העברנו בלחכות שזה יגמר ועכשיו אני לא מבין מאיפה זה בא לי פתאום הלואי והיה אפשר להשאר בלימודים בעיקר לנו שפספנו את השני הכי טובות שלנו בגלל הקורונה

בית ספר זה מקום נורא ואיום

לבני אדם קשה לצאת מתחום הנוחות אנחנו ככה מאז שהקוף הראשון נעמד על שתיים וכנראה שהלהקה שלו לא הייתה מוכנה לנסות לעמוד גם כי זה מערער את שיבוי המשקל ומקשה את החיים בני אדם לא אוהבים לעזוב את הבית כי הבית משמעותו מזון יותר מובטח ואי הצורך ללמוד להגן על עצמך אבל בסוף כשה נתרגל לבית הבא לא נרצה לצאת מאזור הנוחות החדש

וואי אני בדיוק ההפך. שמחה שאני לא צריכה לראות את הפרצופים המטומטמים האלה שלהם(גם של התלמידים וגם של המורים) סבלתי ואני מאושרת שאני עפה משם

אנונימי, אני עולה לחטיבה מה אתה רוצה?

תתעודד אוניברסיטה/מכללה זה כמו בית ספר רק ששם אתה בוחר ללמוד מה שבא לך

כןן יואו, וכבר לא קרה מלא זמן שישבנו ממש בכיתה ולמדנו
שכחתי כבר איך זה
אבל במחשבה שניה, כל ההפסקות שהייתי נשארת לשבת בשירותים כי לא היה לי עם מי לדבר ופחדתי שיראו אותי לבד... אני כבר לא מתגעגעת :)

מזדהה מאוד...זה מבאס,איך שהזמן טס לנו ככה ..שהייתי ילדה רק רציתי לגמור עם זה אבל עכשיו אני מבינה שלא ככה יותר..הלוואי שהיה אפשר לחזור לתקופות האלה ..כי עד כמה שזה קשה אחר כך באים דברים הרבה יותר קשים..

מישהו חכם אמר פעם "היה טוב וטוב שהיה" תנסה לקחת את זה בתור חוויות שתמיד תזכור. תמיד יהיו געגועים זה נכון אבל מעכשיו אתה לא תלוי במסגרת יותר, זהו... אתה יכול לקחת את החיים שלך לאן שתרצה בין אם זה לגור בארה"ב ובין אם זה לעבוד בעבודת החלומות שלך
אני מסכימה שיש עצב אבל יש המון שמחה, אני גם מסיימת יב ואני שמחה על הדרך שעברתי כל השנים האלה בבית ספר ועל כל החוויות שצברתי, הייתי מי שאני לכל הדרך וצברתי חוויות שלא אשכח
עכשיו (אחרי הצבא לפחות) החיים האמיתיים מתחילים וזה הזמן להגשים את עצמך :)
ותזכור - שכל אחד בעולם סיים / מסיים / יסיים את בית הספר. אז אם כולם יכולים עליך זה קטן..

אלה שאומרים שבית הספר היה להם כיף, יש לי רק דבר אחד לומר לכם, זה שקר. ואם לא, מה אתם? הומלסים? כמה אתם סובלים בחיים האמיתיים שזה נורא יותר מבית הספר? אם הייתה לי את האפשרות לשים את החיים שלי במסגרת המחורבנת הזאת על הילוך מהיר ולהגיע כבר אחרי התיכון, הייתי עושה את זה מבלי לחשוב פעמיים.