אשמח שתכנסו רגע

קטע כתיבה קצר שכתבתי על מה שאני מרגישה. לא מתיימר להיות מקצועי או משהו כזה נטו תחושות.

מרגישה מוקפת ,
מותקפת.
מוקפת בכלום
מותקפת מעצמי.
מנסה להרגיש,
ומרגישה.
מרגישה בדידות שמקיפה,
בכל מקום היא נוכחת.
ואני, רק מנסה לברוח.
וכמו בחלום
כמה מפתיע,
אני נשארת במקום.
ניסיתי ל רצות את כולם-
ואיבדתי את עצמי.
עכשיו שמנסה למצוא את עצמי
איבדתי את כולם.
מבינה שככה זה העולם
לא מכחישה,לא נפגעת.
נעשיתי מוקהת חושים,
אולי היה עדיף שהייתי מוכת.
לפחות כך היו מסביבי אנשים):

אתם מזדהים?
מי שמתמודד עם זה יכול לתת טיפים? אני מאבדת את עצמי כבר):