יצא לי חרא קטע ואני בקושי מצליח לכתוב אני חייב לעשות משהו, רעיונות?

או לול זאת אותו בחור ממקודם
מה אתה מנסה לכתוב?

אם זה מגיע מהלב, זה לא "חרא קטע".
לא צריך לנסות לשפץ ולהוסיף מילים גבוהות
וחכמות לקטעים שכאלה, אמנם זה נחמד והכל,
אבל מה שמרגש באמת זה מה שמגיע עמוק מהלב.

שואל השאלה:
כע זה אני לול
ואני צריך להציג קטע עוד שבועיים וזה חייב להיות קטע שהמורה תחשוב שכתבתי בשיעור שלה- היא מתה על איך שאני כותב ואני לא מצליח לכתוב כלום. אין לי חשק לאכזב אותה או את עצמי

שואל השאלה:
נערה שורדת -
לא נעים לי לומר.. אבל קטע מהלב זה לא מספיק שצריך להציג אותו מול 200 איש. אני צריך משהו טוב חחח. אני בן אדם מ א ו ד ביקורתי כלפי עצמי. אם זה לא מושלם זה לא טוב מספיק.

אל תחשוב על זה שאתה כותב למישהו... תנסה באמת לכתוב מהלב, גם אם יצא גרוע ברמות ואז לשפץ את זה קצת ולעבור על זה שוב
אם עדיין לא תאהב תנסה למצוא קטע מרגש מסרט או ספר ולקרוא את זה

אני... אני... כתבתי בול אותה שאלה לפני כמה ימים...
אף אחד לא ענה, כרגיל -_-
זה כאיחו אני כתבתי את מה שרשמת רק בלשון זכר...
יש אנשים שבנפש, הם לגמרי בסדר, ויותר מזה... הם טיפה יותר "מיוחדים"- מעריכים יותר את מונח החברות, הנאמנות, כבוד כלפי אנשים, אכפתיות... ושלא נדבר על ה"שריטות" האישיות של הבן אדם שזה מה שמאפיין אותו ומבדיל אותו...
נו אז מה שיש אנשים שהדרך שלהם להתחבר לאנשים קצת שונה, מתקשים בלהתחבר לאנשים... נו אז מה.
אני יודעת מה אתה חווה, אני יודעת עד כמה זה קשה...
אבל... תתנחם בכמה דברים:
1. אין מסביבך צבועים.
2. אתה יודע איזה חברים אתה רוצה, לפי דבריך אפשר להבין שאתה בן אדם מעריך חברות, כל בן אדם שיהיה בסביבתך, אני יותר מבטוחה שיקבל את היחס הכי חם ונעים ממך, למה?
כי אתה עובר את זה ומי שעובר את זה, לרוב, לא רוצה שאחרים ירגישו את זה גם.

אי אפשר לרדוף אחרי חברים... זה לא ממש בידיים שלנו...
אני מאמינה בזה שיש גורל שהוא אחראי על מי להכניס לחיים שלי ומי לא, ומה כבר לעשות עם אותי בן אדם, אנחנו בעצמנו מחליטים, אבל הפגישה עצמה לא בידנו...
לפעמים לוקח זמן להגיע לאותה פגישה עם הבן אדם שאתה רוצה לראות, זה ש... תתקשר אלי ב3 בלילה סתם ככה, והוא יענה.
אבל... אין כאלה הרבה...
לפחות אלו שיהיו, יהיו אמיתיים. מקווה.

תרגיש חופשי לפנות אלי בפרטי, אני אשמח לדבר עם בן אדם עם אותם תחושות❤

מעולם לא הצלחתי להשתלב בחברה..
לא משנה איפה הייתי - אף פעם לא הרגשתי חלק מקבוצת חברים מסוימת.
גם אם בבית הספר היה לי עם מי לדבר,
הקשרים האלה לא יצאו מכותלי בית הספר.
כבר נמאס ליזום שיחות ומפגשים, אתם מבינים?
אני מרגיש שאני כופה על אותם האנשים להיות חברים שלי, מה שגורם לי להפסיק לנסות ולהגיד לעצמי שהכל ממש בסדר!
אף פעם לא היה לי חבר הכי טוב,
בן אדם שאליו אני מרגיש קרוב.. אבל זה בסדר.
כי הכל יהיה בסדר.. כי אני בסדר! כולם בסדר וגם אני.. בסדר?
לא, אני לא! זה לא בסדר.
אני רוצה חברים, אני רוצה חברים קרובים שארגיש בנוח להתקשר אליהם בשלוש לפנות בוקר סתם כי מתחשק לי, ואותו הדבר לגביהם! יתקשרו אליי לפנות בוקר סתם כי מתחשק להם.
אבל אין לי חברים כאלה, אין לי חברים אמיתיים שבאמת אוהבים אותי.
ובכנות? נמאס לי לנסות להכיר אנשים בתקווה שאולי כן יווצר בינינו קשר קרוב.

איך זה?

שואל השאלה:
טוב פרשתי מהכתיבה מהלב להיום ניסיתי לכתוב קצת מתח
יצא חמוד אני מניח אני לא אוהב את זה אבל בסדר
אח שלי הקטן (בן 13) ברח מהחדר באמצע שהקראתי לו את זה וזה היה מצחיק
למי שמעוניין לקרוא רק אשים tw לדם
שוטטתי בבית הקברות והרגשתי שמשהו, מישהו, מתבונן בי. לפתע שמעתי זרד נשבר. הסתובבתי מהר אך לא ראיתי אף אחד. זו הייתה שעת לילה מאוחרת, אני אוהב לבוא לבקר כאן בשעות האלו. כל כך שקט ורגוע פה, אבל היום זה הרגיש אחרת, היום הרגשתי מתוח, הרגשתי כאילו מישהו עומד לזנק עליי ולשסף את גרוני ואני אהיה מת, שוכב על הדשא הצהבהב בבית הקברות, שברור שצריך יותר מ5 דקות השקיה ביום, מתבוסס בדם של עצמי, בזמן שהוא עומד מעליי ומגחך, יודע שאף אחד לא יכול לגלות שזה הוא, שאף אחד לא יופיע כאן ויציל אותי. נתתי לעצמי סטירה קטנה וחזרתי למציאות, החלטתי להתקדם לכיוון היציאה, הייתה לי תחושה רעה לגבי הטיול הזה, אז החלטתי לוותר עליו. ממש לפני שיצאתי משטח בית הקברות הרגשתי גל חום מתקרב אליי, ניסיתי להסתובב אך במהרה הייתה יד שמכסה את פי, לא נותנת לי להוציא מילה. ניסיתי לצרוח, אבל במקום צרחה נפלתי על הרצפה, מעולף לגמרי.

חחח אני שמחה שצחקת מזה.
ואתה כותב דיי נחמד :)

האמת שאם נותנים לזה לחן מתאים זה ממש טוב