אני מרגישה שיש כל כך הרבה בנות כמוני שהחיים שלהן נהרסים כי ההורים נוקשים מדי ולא נותנים לחוות עצמאות.

אני אני אני

קצת חח. זה לטובתי.

יש ויש

שואל השאלה:
"תגידי תודה"
שונאת, שונאת, שונאת אנשים כמוך.
שונאת לשמוע את זה.
אני לא מקטינה כאב של אחרים.
הורים מזניחים מדי נוראיים באותה מידה כמו הורים שמרניים מדי.

שואל השאלה:
"אפשר לחשוב את מאבדת קצת עצמאות לא יכולה לסכן את עצמך בלילות או לצאת עם בנים במקום ללמוד"
אתה זה שחסר פרפקטיבה לאחרים!
זה יותר מלחסום יציאות שלי עם בנים ושעות מאוחרות.
זה ללכת לתזונאי ולשמוע את אמא שלי אומרת לי שהוא "נראה ח*מן" אז היא לא מרשה לי לבוא אליו יותר במקום להתעסק בעיקר הבעיה שהייתה התזונה שלי.
זה לקבוע לי פסיכולוגית נקבה בלי לשאול אותי כי חס וחלילה שאהיה מול פסיכולוג זכר.
זה לא להרשות לי לצאת מהעיר לפגוש חברים בתל אביב (בצהריים!)
זה להביך אותי מול מורים ומדריכות בתנועת נוער.
זה לחשוד בי שאני מעשנת סמים כל הזמן למרות שבחיים לא עישנתי.