סבא שלי חולה אלצהיימר כבר שנה וחצי

עד עכשיו הוא נלחם במחלה והיה הכי צלול שיש ולאחרונה מצבו מדרדר. אתמול הייתי איתו והוא היה הכי בסדר בעולם ואחרי שעה הוא שאל אותי פתאום מי אני והתחיל להגיד דברין מוזרים מתוך בלבול. זה שבר אותי, הוא פתאום התחיל להשתגע ואפילו בכה. בחיים לא ראיתי אותו במצבים כאלו, תמיד הוא היה המודל לחיקוי שלי - אחד האנשים הכי חדים, חכמים, מצחיקים ועם לב זהב (באמת שלא אומרת את זה גי הוא סבא שלי). אני לא מפסיקה לבכות, לא מצליחה להכיל את מה שקרה. אני מתגעגעת אליו ואני יודעת שזו התקופה האחרונה בחייו. אתמול הוא הסתכל עליי במבט ככ חלול וכל זמן הדהד לי בראש זה לא סבא שלי זה ממש לא סבא שלי. אני כאובה ככ ומבאס אותי שחבר שלי לא קורא אותי ולא מראה את האכפתיות שציפיתי לה. אני ככ שבורה נפשית וגם ככה יש לי מחשבות של פרידה.
לא חייבים לקרוא, הייתי צריכה לפרוק..