מוזמנים להכנס :)

הקולות צורחים עמוק בתוך הראש.
לא עוצרים, לא מוותרים.
מנסים לתעתע, לבלבל,
שלא אוכל להתרגל
ואת המציאות - כפי שהיא, לקבל.
הקולות-
כמו אין סוף חולות.
משגעים, מטריפים, טורפים את הקלפים.
אוכלים אותי, מבחוץ ומבפנים.
למה אקשיב?
למה אאטום אוזניים?
המחשבות גועשות כמו ים מלא במים.
יום אחד אוליי אמצא את דרכי,
ואת האמת,

ואותי.