כתבתי שיר (כן שוב אבל הפעם לא לסיפור אלא סתם פריקה)

בעולם אחר אני חיה,
לא הצגה וגם בלי בעיה,
יש יומרו אני קצת הזויה,
אך הזהות שלי היא לא בדויה.
אני ילדה אחת ששוב עוד מדמיינת בלילות,
מנסה ללמוד מטעויות.
חושבת לי מצד לצד,
האייל רץ, הצייד עוד צד.
והוא מנסה לברוח,
אני מנסה בכוח.
לראות שוב מה קורה,
לדעת מה יהיה.
החיים הם לא סיפור לא אגדה,
לא סינדרלה הנסיך לא בא.
תביני אמרלדה זאת סתם קרפדה,
מתי נדע?, מתי נדע?
גם אם הם יקפצו מהקרון,
עד האושר האחרון.
מחפשת את המקום הטוב יותר,
למה מי אמר עדיף לי לוותר?,
תמיד מרגיש שהוא היה לי כה קרוב,
רק גורם לי שוב לחשוב.
בעוד רוצה לשמוע שיר ציפור חוזר,
אך עליי להתעורר,
להתעורר