אני בדיכאון ופשוט אין לי כוח לכלום,

החיים שלי ככ חרא,
החברים שלי חרא, החשיכו כל מקום מואר שהיה לי בלב, הם מזוייפים, מרכלים עליי, מעירים על כל דבר שאני פאקינג עושה, אני עושה מה שטוב להן ולא מה שטוב לי כי אני מטומטמת, אני קמה בבוקר ולא באלי לקום מהמיטה, לא רוצה ללכת לבית ספר כדי לראות את הפרצופים המכוערים שלהם, אני באה עם פרצוף עצוב כי איזו סיבה יש לי לחייך? הם פשוט מרכלים עליי מהצד, החיים שלי כל כך מזעזעים,
אני גם עם חוסר ביטחון, לכל דבר בגוף שלי, אני מזעזעת,
אני מאוכזבת בעצמי, מאוכזבת שאני ככה נותנת להם לפגוע בי.