פריקה... אני פשוט מרגישה כלכך כלכך רע עכשיו, מושב שלם אומר עלי שומעות על דברים שלא היו ולא נבראו, כולם נגדי אפילו החברות

היי אני מבינה את הבאסה והכאב שלך, שמועות זה דבר נורא והדור שלנו מסריח ולא מתחשב. את יודעת מי את ומה את. תתמקדי בך. לפני הלימודים, המשפחה, החברים והשמועות. את לפני הכל. אחרכ תתמקדי בסדר עדיפויות, עם חברים כמו שלך, הייתי שמה אותם בסוף. בסוף יבואו האנשים שיעריכו אותך כמו שאת ולא ימציאו עליך שמועות.
הם לא יהיו המון, אבל ככה הכי טוב תאמיני לי.
כל תקופה חשוכה נגמרת מתישהו.
אני אוהבת אותך ומאמינה בך.
אני פה בשבילך, תכתבי לי מתי שאת סתם רוצה לפרוק :)

שואל השאלה:
תודה רבה עזרת לי מעריכה מאד

בכיף תמיד פה בשבילך

היי אנונימית יקרה,

שומע כיצד התסכול שגועש בתוכך מלווה את יומך..
מתאר לעצמי כמה מייאשת יכולה להיות הרגשת ניכור והדכדוך כפי שתיארת..
נדמה שתחושת הביקורת הפוגעת מצד הסביבה לא נותנת לך מנוח, ורק מגבירה את האכזבה שבוערת בך..
כבר מהתמונה ומהתגיות עולה תחושה קודרת של כאב מייגע..
ואולי העלית את שאלתך כדי לחוש פחות לבד בהתמודדות המטלטלת, ולפרוק מעט את כובד המשקולת שנמצאת על כתפייך..

למרות הסבל המייסר נראה שהצלחת כרגע לשתף בכתיבה על תחושותייך, ואולי הדבר מעיד על המון יכולות ואופי שקיימים בך.
אולי זה מראה על מקום בתוכך שבוחר לחפש עתיד מלא חברי אמת משמעותיים, שיקבלו אותך כפי שאת ללא שיפוטיות..

אם תהיי מעוניינת להמשיך ולשתף במקום בטוח - את מוזמנת לצ'ט שלנו באתר סה"ר. מצרף קישור מטה.
תוכלי להתכתב באנונימיות עם המתנדבות/ים, ולשתף בכל שתראי לנכון.
אולי יחד תמצאי דרכים לצמצם את התחושות האפרוריות, ולהגדיל את השלווה והרגעים המהנים בחייך..

אנחנו כאן אם תרצי, את לא לבד.
שלך,
מתנדב סה"ר