איך להבין שגם אנשים שלא מראים כאב יש להם כאב בכל מקרה?

בעיניים

אתה*

חשוב מאוד להבין שבכל הנוגע לאמת האחת והיחידה, היא לא קיימת. יש רק פרספקטיבות.
יש את התפיסה שלך ויש את התפיסה של האחר, כל אדם הוא עולם ומלואו ואין שני אנשים שרואים את העולם בדיוק באותה הצורה.
אם עומד מולך אדם ואומר לך "כואב לי"/"קשה לי", אבל לא מביע את הכאב בזעקה או בבכי, את לא תפקפקי בו (אני מקווה) כי את כנראה מודעת לעובדה שלא כולם מביעים את הדברים באותו האופן.
ויש אנשים שגם את זה לא עושים, שמסתירים את הכאב ועושים רושם שהכל בסדר, ואפילו מצוין.

אני אומרת לך בתור מי שהזמינה משטרה ומד"א לבית של חבר טוב שהתכוון להתאבד באותו הערב וקיבלה טלפון מבולבל מהשוטר שהיה במקום שאומר "הוא פתח לנו את הדלת מחוייך לגמרי ואמר שהכל בסדר" ופקפק בבהילות של הדבר עד שהקראתי לו מילה במילה את ההודעה האובדנית שקיבלתי מאותו החבר - אנשים לא תמיד מראים את הכאב שלהם ואת הסבל ואת הקושי. לאנשים קשה לשים את עצמם במקום פגיע, ולהראות כמה קשה לך זה לעשות בדיוק את זה.
אין משהו ספציפי שמעיד על כך שאחרים חווים כאב, אבל כולם חווים כאב מעצם היותם אנושיים וחיים. העולם מורכב הרבה יותר מהתפיסה הפרטית של כל אחד מאיתנו, ולכן עלינו לא לערער בכך שבנוגע לכל אינדיבידואל, יש הרבה יותר ממה שנראה לעין. אם תביני את זה, תביני שאת במצב שבו הרבה אחרים נמצאים או כבר היו ושזה בסדר ונורמלי לגמרי, ושזה שאת לא רואה את זה על אחרים לא הופך אותם לחזקים ממך. את פשוט לא יכולה לחוות את הדברים כפי שהם חווים אותם, לך יש את העולם שלך ואת ההסתכלות שלך, ולהם יש את שלהם, ותאמיני לי שגם אם את לא רואה את זה, יש אנשים שמתקשים כנראה גם יותר ממך. את בסדר, תדעי שאת בסדר גמור :)